השמנמן והרזה הוא כינוי שדבק בנו ולא רוצה לעזוב. הכרנו עוד כשהראשון היה חטוב (כשהיה בן 6), האהבה המשותפת לאוכל שמרה על חברות כנה וקולינרית (לולא הסלטים של סבתא של השמנמן זה בחיים לא היה מחזיק). לפני שבוע צלצל הטלפון, "מתי הפעם האחרונה שהיית באשקלון?" שאל השמנמן, "לפני 13 שנים, ב"אפטר" לא מתוכנן, המחלקה שלי הלכה לשחק באולינג בקניון חוצות". "מעולה", הוא קבע, "הגיע הזמן לחזור". לקראת השקת תפריט חדש בט"ו באב קפצנו לאשקלון כדי לבדוק את "לונה" הדרומית.
מסעדת לונה שוכנת בתוך מסגד ערבי עתיק מהמאה הארבע עשרה. המבנה עבר שחזור ושיפוץ ומשלב בין מראה עכשווי (בר מעוצב, ריהוט עדכני ומתקן יינות מרשים במיוחד) למראה עתיק ומסקרן (קשתות אבן, תקרה גבוהה ו"לוק" תורכי למהדרין). אפשר לשבת בחוץ - שני שולחנות עם שמשיות על דשא מלאכותי, תחליף נהדר לקרם לחות. אנחנו בחרנו להיכנס פנימה.
רגע לפני שפותחים את דלת העץ הענקית, ניצב קיר בעיצוב מרוקני ולצידו מסדרון שמזכיר מעבר בשטיבלך. המסדרון מוביל לשירותים לא כל כך נקיים בהם ביקרנו בהמשך כשהלכנו ליטול ידיים.
פנים המסעדה הוא אגדתא אחרת לגמרי. מבנה האבן מרשים וייחודי, בחזית המופנית כלפי הנכנסים, בגומחה בקיר, שוכב מבחר יינות גדול ומזמין והעיצוב המוקפד משדר נינוחות ואלגנטיות.
לאחר עיון ארוך בתפריט המגוון, טליה, מלצרית נעימה וחרוצה, הגישה לשולחננו לחם פרנה מרוקני (18 ₪) "נאפה על חלוקי נחל" מלווה בקונפי שום וממרח עגבניות מיובשות, הלחם היה טעים ואוורירי וביחד עם השום וממרח העגבניות, היווה סיפתח טוב.
השמנמן לקח סיגר דגים (34 ₪), "סיגר במילוי דגי ים טריים בליווי סלסת עגבניות פיקנטית", חבל שדג טעים אובד בתוך בצק מטוגן שמקומו באולמי בונבון. סלסת העגבניות הזכירה רטבים תעשיתיים והשלימה את חווית הבר מצווה. הרזה ניסה את פלאפל הדגים (31 ₪) - פלאפל עם שבבי דגים שהוגש עם טחינה ירוקה. הפלאפל היה יבש ובקושי אפשר היה להבחין בטעם הדג. מזל שהטחינה (מצוינת) הייתה שם להרטיב את הגרון.
המשכנו לעיקריות, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. הזמנו את המיקס גריל (165 ₪), אם ניצמד לתפריט: "פילה בקר, נתחי אנטריקוט מיושן ונתחי פרגית צלויים בגריל. מוגש על מחבת לוהטת בליווי רוטב צ'ימיצ'ורי". בנוסף הזמנו מנת טאפס של נקניקיות צ'וריסוס (22 ₪) וטורטליני שקדי עגל (85 ₪), מנה המורכבת משקדי עגל בגריל ולצידם פיסות טורטליני ממולאות בפטריות פורטבלו ברוטב יין וציר בקר. האנטריקוט והפילה שהרזה לקח מיד לצלחת היה משובחים, עשויים מדיום, רכים ועשירים בטעם. השמנמן התחיל בנתחי הפרגית - טעימים אבל ללא כל ייחוד, והמשיך עם הצו'וריסוס. בניגוד לפרגית, הצ'וריסוס השאירו חותם. כדי להכין צ'וריסוס טוב צריך חומרי גלם מעולים - בשר בקר איכותי, שומן בקר ומעיים. כדי שצ'וריסוס לא יצאו יבשים מחד או שומניים מאידך, נצרכת כמות שומן נכונה שדורשת מקצוענות והבנה בבשר. מיקי סויסה, השף של לונה כנראה יודע את העבודה. מנת הטורטליני שקדי עגל היתה מעולה, השקדים היו מעדן אמיתי והפסטה הממולאת לקחה את המנה שלב אחד למעלה.
יש משהו נעים בישיבה ב"לונה", המוזיקה נעימה ולא צורחת, השירות אדיב ומהיר. דבר נוסף לא פחות חשוב, לאורכו של כל הערב כשהרמנו עיניים מהצלחת, המסעדה הייתה כמעט מלאה וזה תמיד סימן טוב.
בין העיקריות לקינוח דיברנו עם מיקי השף. מיקי, בן 32, אשקלוני במקור, עבד בארץ ובספרד, בישל גם במסעדות מוכרות שרצים וגם במסעדות כשרות. הוא כותב טור אוכל קבוע במקומון של אשקלון ("משאיר גם את הטלפון לשאלות של הקוראים") ומעביר קורסי בישול. את הפריבילגיה שבמסעדה כשרה הוא מתאר: "במסעדנות אין שישי שבת למשפחה ולילדים, אלא אם כן אתה כשר. זה זמן מצוין לחשוב על רעיונות חדשים, זה מאפשר חופש יצירתי".
לקינוח הלכנו על מנה שאינה בתפריט הקבוע: סיגר ממולא בחלבה, שוקולד בלגי ואגוזים על מצע עוגיית סופלה וסורבה פסיפלורה ופירות יער (32 ₪). אנו ממליצים למיקי- להכניס לתפריט הקבוע, לכם- לקיבה.
מסעדת לונה, כיכר החאן 1, אשקלון
טלפון: 08-6722220
שעות פתיחה: א-ה 12:00-24:00, ו-סגור, ש-כשעה מצאת שבת
