עמדנו בכניסה לרסקה. מבפנים מסעדה מזמינה, מבחוץ מבני משרדים באזור תעשייה. מבפנים אווירה של חו"ל, מבחוץ פתח תקווה. איזו ברירה נשארה לנו? נכנסנו. ידיות ברזי בירה עולות ויורדות, כדורגל על מסך ענק מאחור - אירופה ארבע בצהריים. ממשיכים לשולחן שלנו: צבעים כהים, חלונות רחבים, שריל קרואו מנגנת ברקע - אמריקה תשע בערב. תפריט ביד: "חמוצים יפנים", "סומטרה צ'יקן", "פאד סי יו" - אסיה סביב השעון.
סיון החייכנית ניגשה אלינו, "ערב טוב, תרצו להזמין?" "אנחנו מתלבטים, הכל נשמע כל כל טעימלנדי". לקחנו קצת זמן להתלבט ולבסוף, בהמלצתה של סיון פתחנו ב"טיגואה" (32 ₪) - סושי אינסייד אאוט: "סלמון אפוי, אספרגוס, אבוקדו, מעטפת בטטה" וסלט נבטים (26 ₪) - "גזר, נבטים סיניים, צנוניות, אטריות שעועית, עלים צעירים, קוביות טופו פריכות". "עוד נצא בריאים מכאן" קרצתי לתהל, "מה נסגר איתך? מנצ'סטר הכניסה גול ואתה מסתכל על ירקות". התהפכו היוצרות.
הסלט הגיע ואנחנו נכנסנו למוד וויאטנמי. עם רכיבים כמו אלו שהיו בצלחת, אי אפשר ליפול. סלט טעים, רענן ומעלה זיכרונות יפים ממחוזות רחוקים. חבל שהרוטב היה קצת אנמי, המנה המצוינת יכולה הייתה להיות אפילו טובה יותר.
הסושי הגיע בזמן ללוות את הסלט וכמעט שכחנו מהירקות שבקערה. שילוב מרכיבים מושלם הציב על הצלחת סושי מושלם. הייתי סקפטי לגבי הסלמון האפוי אבל אני מוכרח להודות שבמקרה הזה, רסקה פגעו בול.
רסקה הפכה למסעדה כשרה לפני מספר חודשים. אחראי המשמרת מעיד שמאז, קהל הלקוחות השתנה ומספרו אפילו עלה. עובדה המעידה על הפתיחות המתגברת של הקהל שומר המצוות שמצא דרך מקורית לחפש את עצמו במזרח.
העיקריות הגיעו ואנחנו הרמנו את המקלות. תהל הזמינה מנה שאפשר רק לנחש מאיפה היא מגיעה: "החומה הסינית" (59 ₪) - "אטריות ביצים, פרגיות, חזה אווז מעושן, קארי אדום פיקנטי, חלב קוקוס, פלפלים, כרישה, בצל ירוק ונבטים מוגש עם בוטנים וכוסברה". אני ניסיתי את ה"פאד קפאו" (54 ₪) - בקר קצוץ וטחון מוקפץ עם פלפלים, שאטה טרי, בצל ירוק, כרישה, בזיליקום, מנטה, למון גראס, גלנגל וקפיר ליים,מוגש עם ביצת עין/חביתה מעל". גלנגל, לאלו שבטוחים שמדובר בפארק מים, הוא קרוב משפחה של הג'ינג'ר ומהווה נדבך חשוב במטבח התאילנדי.
מה אומר, ברסקה הצליחו לייבא טעמים שאינם מוכרים לחך הישראלי ועשו זאת בהצלחה. הפאד קפאו היה מוצלח ובאותה מידה מפתיע. אני ביקשתי ביצת עין מעל שעידנה כל מה שנגעה בו בקערה הגדושה. הירוקים השתלבו נהדר עם הבקר ואני התרכזתי במקלות. החומה הסינית התאפיינה בטעם מתוק - חריף שהתאים להפליא לחתיכות הפרגית הדקות והאווז המעושן. מנה גדולה שתהל לא הצליחה לסיים, עברה אלי כשסיימתי את הטיפול בפאד קפאו. "טעים, אני רק מקווה שאין פה נגיעה של מונסודיום גלוטומט" תהל אמרה. אני העדפתי לא לשאול. תהל צירפה לעיקרית בירה (סטלה) ואני התפרעתי עם מיץ תפוזים. אולי בעצם היוצרות נשארו בדיוק כפי שהן.
על הקינוחים שמענו מסיון, כיוון שבתפריט לא מצאנו כאלה. תהל לקחה אגרול תפוחי עץ, אגסים מקורמלים וקינמון מוגש עם סורבה קוקוס (28 ₪) ואני לקחתי תלתלי קדאיף עם סורבה קוקוס ובננות מקורמלות (28 ₪). סביר.
מתוק בסוף תמיד בא טוב, אנחנו נשארנו עם זיכרונות מתוקים דווקא מכל מה שהגיע לפני. יצאנו מהרסקה ואז זה היכה בנו, הערב החתונה של ניצן ודבורית. "שיט" תהל מלמלה, "שטויות, תודי שזה עדיף מתפוחי אדמה אפויים ופולקע"
רסקה, הסיבים 18, פתח תקווה. טלפון: 03-5346123
שעות פתיחת המסעדה: א'- ה', 12:00- 24:00,ש', צאת השבת - 24:00
