הפרשות הללו לעיתים מחוברות ונקראות שתיהן באותה שבת, ולעיתים קוראים כל פרשה בנפרד. הפרשות עוסקות בדיני טומאה ואבחון ודרכי התנהגות במקרים של צרעת, הגוף והבית. צרעת - מוציא (שם) רע, אדם שמספר על פלוני דברים לא נכונים ועל אלמוני שקרים ובכך גורם לרעהו לתדמית שלילית. על כוחו העצום של הדיבור לטוב ולרע ניתן ללמוד גם מכך שזה הוא הכלי היחידי בו השתמש הקב"ה בעת הבריאה.
מהי צרעת בפנימיות? כתוב במקורות שמצורע זהו נוטריקון 'מוציא שם רע'. זאת אומרת, שבגלל עוון זה של הוצאת לשון הרע לוקה האדם בצרעת. לכן אמר דוד המלך בתהילים, "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים ל"ד י"ג). גם אמר שלמה המלך, "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ--שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כ"א כ"ג). מצרות, מרמז על צרעת. מי ששומר פיו, שומר נפשו מהנגע. היות והלשון עומדת במרכז העניין החלטתי שצלי לשון יתאים לפאר את שולחן השבת.
צלי לשוןצילום: חנה פנט
רכיבים:
בישול שלב א'
2 יח' לשון
2 בצלים
2 גזרים פרוסים
4 עלי דפנה
כף גרגרי פלפל אנגלי
כפית מלח
כף אבקת מרק עוף
בישול שלב ב'
הרוטב:
3 בצלים
2 כפות שום כתוש
פפריקה מתוקה
פלפל שחור
אופן ההכנה:
שמים את הלשון בסיר עם מים, מרתיחים, מוציאים את הלשונות, מגרדים קצת את פני הלשון שוטפים.
שלב א' של הבישול עדיף לעשות בסיר לחץ זמן הבישול מתקצר לשעה וחצי.
שמים את הלשון בסיר, חוצים את הבצלים לרבעים
מוסיפים את שאר החומרים ומכסים במים
סוגרים את הסיר ומבשלים שעה וחצי מהתחלת יציאת הקיטור מהסיר.
מכבים את האש, ממתינים לירידת הלחץ בסיר, פותחים ומוציאים את הלשונות בזהירות.
שומרים את מי הבישול
קולפים את השכבה העליונה של הלשון ומקררים למשך לילה.
לאחר שהלשון התקרר ניתן לפרוס לפרוסות דקות.
שלב ב' הכנת הרוטב:
רוטב פיקנטי:
פורסים את הבצלים לפרוסות דקות ומטגנים במעט שמן, כשמזהיב מוסיפים את השום
לדקה-שתיים, מוסיפים את התבלינים ומניחים את פרוסות הלשון בסיר
שופכים מנוזלי הבישול שנשמרו משלב א' לכיסוי חלקי ומבשלים עוד כשעה על אש קטנה.