שער בית הערווה

שלום וברכה,

כתוב בתורה דברים פרק כב פסוק ה: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה".
בפשטות אנו רואים מהפסוק, שישנו איסור לגבר להדמות לאשה וההפך. אך צריך להעמיק ולהבין מה נאסר ומתי.

הגמרא מסכת נזיר דף נט עמוד א, דנה באיסור "לא ילבש", ומביאה מחלוקת מה איסור זה כולל:
"אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה - לוקה משום (דברים כב) "לא ילבש גבר שמלת אשה". מיתיבי: העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים! הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: המעביר בית השחי ובית הערוה - הרי זה עובר משום, "לא ילבש גבר שמלת אשה"! ותנא קמא האי "לא ילבש גבר" מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתניא: (דברים כב) "לא יהיה כלי גבר על אשה" - מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, הרי כבר נאמר "תועבה היא", ואין כאן תועבה! אלא, שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים {משום חשש ייחוד}, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים; רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: "לא יהיה כלי גבר על אשה", "ולא ילבש גבר שמלת אשה" - שלא יתקן איש בתיקוני אשה. {יתאפר וישים תכשיטי נשים- ע"פ רש"י}"

מדברי הגמרא אנו רואים 3 דעות, מהו האיסור "לא ילבש גבר שמלת אשה":
- דעה ראשונה, ר' יוחנן ותנא דמסייע ליה, התורה אוסרת איסור תורה לגבר לגלח בית השחי ומקום ערוה.
- דעה שניה, תנא קמא, התורה אוסרת איסור מיוחד לגבר ללבוש בגדי נשים ולשבת בין הנשים.
- דעה שלישית, ר' אליעזר בן יעקב, התורה אוסרת לגבר לתקן תיקוני אשה.

למסקנת הגמרא פשוט לכו"ע, שישנו איסור שגבר ילבש בגדי נשים וההפך, ואין בכך חולק. אך צריך לברר מה יהיה הדין לגבי גילוח שאינו דרך נשים.

בשו"ת רב שרירא גאון (הובא באוצר הגאונים נזיר נח ע"ב סי' רא) הוא שהוא מתיר לגברים לגלח את בית השחי, וכך לשונו:
"מנהג כולהו רבנן, בשתי ישיבות, ממאתים ושלש מאות שנה, שמעבירין שער בית השחי ובית הערוה {גברים}, ואין נמנעין מהם... וכן, כי יש כאן מנהג למלבושי נשים ולמלבושי אנשים, ובמקומות אחרים מנהג אחר, כל האסור בו כמנהגו וההיתר בו כמנהגו. כי לא סיים לנו כלי גבר ושמלת אשה, אלא לפי המנהגות בהם, ובאותם השנים, לא היה מנהג האנשים להעביר בית השחי ובית הערוה שלהם, והיו רואין מי שעושה כן, כנשים שהן מתקשטות... לפיכך, מותר הדבר, ועכשיו באלו המקומות וכיוצא בהם, היתר גמור, ואין בו חשש כל עיקר..."

וכן מדברי הרמב"ם ההלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה י - רואים מדבריו שכל האיסורים תלויים במנהג המקום
"לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש, ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה..."

וכן אולי ניתן לדייק מדברי רש"י על הפסוק הנ"ל שכותב שנאסר דווקא התנהגות המביאה לידי תועבה:
"כי תועבת - לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה."

למעשה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות לא ילבש גבר שמלת אשה סימן קפב סעיף א נפסק:
"המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו.
והוסיף שם הרמ"א: "הגה: ואפילו לכתחלה שרי (ר"ן פ"ב דע"ז). רק החברים נמנעים בכל מקום (שם ובב"י בשם נ"י) (וע"ל סימן קנ"ו)".

ואם כן, אם נכונים דבריך שאכן דרך רוב הגברים לגלח מקום ערווה יש מקום להתיר זאת.
אך מי שמגדיר עצמו כ"חבר" (מדקדק במצוות) יש מקום להחמיר יותר.
בברכה רבה,
הלל מרצבך