גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. יסוד זה נלמד מדרכו של אברהם אבינו. בשעה שנתגלה אליו ד', נשא עיניו וראה שלושה אנשים מרחוק, וביקש מריבונו של עולם כי לא יעבור מעל עבדו. אברהם אבינו נתפנה לקבל את האורחים כראוי, ורק לאחר מכן שב להתגלות האלוקית. בני בניו למדו לדורות כי כך יש לנהוג, וכי מצוות הכנסת אורחים מצווה גדולה היא, הדוחה לרגע אפילו קבלת פני שכינה.
מהי הכנסת אורחים בעולמנו המודרני ? יש לזכור כי אינה דומה הכנסת אורחים בפונדק שבאירופה או במרקש להכנסת אורחים בעולמנו שלנו. אין עוד יהודים נודדים בקרבנו, ואין אנו מוצאים (בדרך כלל) אורחים בבית הכנסת שאין להם מקום ללון. ברם, הכנסת אורחים לא נעלמה מעולמנו, כי אם לבשה פנים שונות.
קהילה יכולה להיות קהילה מכניסת אורחים או ח"ו דוחת אורחים. כדי להיות קהילה מכניסת אורחים היא צריכה למנות גבאי היושב ליד דלת בית הכנסת, ומקבל כל זר הנכנס בסבר פנים יפות, ולא חולפות שלושים שניות עד שהוא מודרך למקום ישיבה. קהילה מכניסת אורחים היא זו המצליחה להכניס בביתה את הציבור החילוני, ולארח אותו בשמחותיו (בעיקר בבר מצווה) כחוויה מרוממת. קהילה מכניסת אורחים היא קהילה המעמידה את בית הכנסת שלה לרשות פעולות ציבוריות תורניות, והיא קונה לה שם כמקום ששמח לארח בו שיעורי תורה והשתלמויות תורניות שונות. קהילה מכניסת אורחים היא קהילה הנתרמת לארוח מגידי שיעורים ודרשנים המגיעים לעיר, ומעודדת בכך את הפצת התורה בעיר. קהילה מכניסת אורחים היא זו הדואגת כי חלק מפעולותיה בתחום הצדקה והחסד יופנו לכיוון הערירי והמסכן, הבודד והנטוש, ואין היא מתרחקת מהם, כי אם מוצאת את הדרך לסייע בעדם. כל אלה הם סימני דרך בלבד, המלמדים כי ישנו מסלול מובהק של הכנסת אורחים גם בימינו.
הדברים אינם נותרים ברמת הקהילה הציבורית בלבד כי אם מחלחלים גם לרמת היחיד. אף היחיד יכול להכניס אורחים – בדרכים רבות. ראשית, גם כיום יש משמעות עמוקה של הכנסת אורחים במובן המקובל והמסורתי – רבים שבינינו סובלים מחוסר בית של קבע, מבדידות, מדחייה וכדו'. בתוכנו יש אלמנות ואלמנים, יתומים ויתומות, פצועים ונפגעים רבים, שאין איש מכניסם הביתה, והשארתם לבד מנוגדת למצוות התורה בדבר המחייבות את זיכרון החלש שבצד הדרך.
ברם, הנתיב העיקרי להכנסת אורחים היה הווה ויהיה הכנסת האחר לבית הפנימי – פתיחת הלב. אורחים רבים מבקשים להיכנס אל תוך בתינו. הם מבקשים את החום הפנימי שבלב, את האמפתיה המוענקת מאדם לחבירו, את החיוך ואת הנכונות להקשיב. אין אדם חייב להיות בעל בית עם חדרים וחלונות וגג כדי להכניס אורחים. אדם לוקח את עצמו לכל מקום אליו הוא הולך, ובתוך עצמו הוא יכול להכניס אורחים בצורה העמוקה ביותר. שם, בעצמיותו ובנפשו, הוא יכול לארח כאוות נפשו, והוא מעניק את מה שבאמת חסר.
הרמב"פ ניסח שמונה מדרגות של מעלות הצדקה. מעלות אלה אינן נוגעות לצדקה הממונית בלבד, והן נכונות לכל תחום גמילות החסדים, ובתוכו גם הכנסת אורחים. אחד המרכיבים העיקריים של הצדקה המעולה היא הארת הפנים, וקבלת הנזקק לצדקה בסבר פנים יפות. כל אדם יודע כי לעולם קודם הצורך באהבה ובהכרה והקשבה מאשר הצרכים הפיזיים (אם כי גם הם לא מבוטלים). בשבוע בו אנו קוראים על אבינו מכניס האורחים, אנו קוראים גם על אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לד' מאוד, והם לא העניקו להלך הזר הבא אל עירם את מה שהוא באמת היה זקוק לו. המאבק הגדול ברשעת סדום נעשה גם על ידי אימוץ דרכו של אברהם אבינו, והכנסת אורחים לכל מקום בו ניתן להכניס אותם – מהקהילה ועד הלב.