המאבק עם האומות צריך להתרחש בתוכנו פנימה, אין די ביחידות מיוחדות ובחיסולים ממוקדים. לפרשת כי תבוא. - יהדות - כיפה"/> המאבק עם האומות צריך להתרחש בתוכנו פנימה, אין די ביחידות מיוחדות ובחיסולים ממוקדים. לפרשת כי תבוא. - יהדות - כיפה" />

השארו מעודכנים

הכניסו לתיבה את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם, ותקבלו התראה בכל פעם שמתפרסם עדכון כשרות חדש באתר. אין יותר פשוט מזה

הצטרף

מדוע האריה מתנפל על האדם? - לפרשת כי תבוא

בימים אלה של מאבק מתמשך עם אומות העולם. כאשר אנו חשים שהאומות אינן יראות מפנינו, כאשר פיגוע רודף פיגוע וכבוד ישראל מושפל עד עפר, ח"ו, הרי יש כאן סימן לנו כי איננו ממלאים את תפקידנו כראוי, ושם ה' לא נקרא עלינו.
המאבק עם האומות צריך להתרחש בתוכנו פנימה, אין די ביחידות מיוחדות ובחיסולים ממוקדים. לפרשת כי תבוא.

הרב יהושע ויצמן - ראש ישיבת מעלות
י"ד אלול תשס"ג, 11/09/2003 00:00

בתוך פרשת הברכות מופיעים שני פסוקים המשלבים הבטחה על הטוב שיבוא לישראל, עם התנאי הנדרש להצלחה זו[1]:

 

יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

 

ננסה להעמיק בעניינם של פסוקים אלה ובקשר ביניהם.

הביטוי "והלכת בדרכיו" מהוה מקור למצוה מתרי"ג מצוות, כדברי הרמב"ם[2]:

 

מצוה ח - היא שצונו להדמות בו ית' לפי יכלתנו והוא אמרו 'והלכת בדרכיו' וכבר כפל צווי זה ואמר 'ללכת בכל דרכיו' ובא בפירוש זה: מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד, וזה לשון ספרי. וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחרת ואמר 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' ובא בפירוש גם כן שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל ית' על צד המשל ית' על הכל עילוי רב.

 

רב אחאי גאון בשאילתות[3] מביא אף הוא מצוה זו:

 

שאילתא דמחייבין בית ישראל לרחומי חד על חבריה ולמיעבד בהדיה מצות גמילות חסדים דלא ברייה קב"ה לעלמיה אלא בחסד וברחמים דכתיב 'זכור וחסדיך כי מעולם המה'. ובעינן למיגמר מדרכיה דקוב"ה, דאמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב 'אחרי ה' ילכו כאריה ישאג' וכי איפשר לו לאדם לילך אחר הקב"ה והלא כבר נאמר 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא', אלא אחרי דרכיו של הקב"ה מה הקב"ה הלביש ערומים, שנאמר 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם' אף אתה הלבש ערומים. מה הקב"ה ביקר חולים, שנאמר 'וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'' אף אתה בקר חולים. מה הקב"ה קבר מתים, שנאמר 'ויקבר אותו בגיא' אף אתה קבור מתים. מה הקב"ה ניחם אבלים, שנאמר 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו' אף אתה נחם אבלים.

 

דברים אלה של השאילתות דומים לדברי הגמ' בסוטה[4]:

 

ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא' אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו' אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב 'ויקבר אותו בגיא' אף אתה קבור מתים.

 

אלא שהפסוק שהביא השאילתות כמקור לדבריו: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג" אינו מופיע בגמ' בסוטה, ואף לא בשאר דברי חז"ל, ומנין לקחו בעל השאילתות?

הנצי"ב ב"פתח העמק"[5] מבאר את דברי השאילתות בצורה פנימית ועמוקה:

 

האר"י והרמ"ק אשר עינם צפו למרחוק, אמרו דרב אחא בעל השאילתות גלגול רב אחאי הקדמון, והוסיפו לראות שהוא ז"ל תיקן נשמת אחאב המלך...

אחאב היה כלול במידת החסד...

וקרוב לומר עוד שעפ"י עונש בא לידו אותו עון דרציחה, על שהתחסד עם איש חרמו בן הדד, שהקב"ה עשה מצודים להמיתו, והוא הוסיף להתחסד על מדותיו של הקב"ה, ונגזר עליו 'והיתה נפשך תחת נפשו', ונתקיים בו הא דאי' במדרש קהלת ז' רשב"ל אומר כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזר במקום רחמני...

ובא רבינו אשר היה כלול גם כן במידת החסד, עד אשר נדחה מפני ריש גולה שהיה שונאו וסמך את תלמידו, ויצא והלך לו רבינו לארץ ישראל, ולא רצה להיות למוקש במקומו. והנה מלבד שהביא רבינו בסי' צ"ג מאמרם ז"ל בסוטה ד' י"ד מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו וכו', והוא מיוסד על מדת החסד, עוד הוסיף להביא דרש אחר על הפסוק 'אחרי ה' ילכו כארי' ישאג', וכי אפשר לילך וכו' ושנו ושלשו כמבואר בסי' ג' אות ב' בס"ד, ולא נמצא מימרא זו בש"ס, ורבינו הי' מקובל בה בשם אותו אמורא וקבעה בספרו, וע"ש מש"כ בבאורה. וכאן יש להוסיף שבא בזה לתקן חטא אחאב, וללמד דעת דאפי' במידת החסד אין לזוז מרצונו ית' שהוא כארי' ישאג וידוע כי הארי יש לו מדת חסד וגבורה, חסד עם השפלים, וגבורה לנקום ברצח את המעמידים פנים נגדו, ויותר יש סגולה בלב הארי' להכיר אדם שנושא צלם אלוקים, וכדאי' בשבת ד' קנ"א ארי' אבי תרי לא נפיל כו' דאמר רמי בר אבא אין חי' שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנא' ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, וע' פרש"י. ויש להוסיף דסתם חי' הוא ארי' כדאי' בב"ר פ' צ"ה חי' רעה אכלתהו אין חיה רעה אלא ארי', וידוע מכמה סיפורים, דצדיקים גמורים אפי' אחד ניצול, ומפני צלם קדוש נחת גם הוא ויסוג אחר, והכי נמי יש לו לאדם להתנהג במידותיו לפי רצונו של הקב"ה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה הלא משנאיך ה'' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ופרסם רבינו מידה זו לתקן עוותתו של אחאב.

 

מדתו של אחאב היתה מדת חסד, אלא שהיה אצלו חסד ללא גבולות, והתקיים בו "כל המרחם על אכזרים סופו מתאכזר על רחמנים". אחאב רחם על בן הדד, כמתואר בנביא[6]:

 

ויהי לתשובת השנה ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל. ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את הארץ. ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה' ולא אלהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני ה'. ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד. וינסו הנותרים אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר. ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא. והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן הדד ויעלהו על המרכבה. ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית וישלחהו.

 

הרחמים של אחאב על בן הדד היו ללא צורך, שכן נגד אויבי ישראל יש להילחם ולא לרחם עליהם. מיד לאחר מעשה זה מספר הנביא[7]:

 

ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכיני נא וימאן האיש להכתו. ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו. וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע. וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו. ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת. וימהר ויסר את האפר מעלי עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא. ויאמר אליו כה אמר ה' יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף ויבא שמרונה.

 

כאשר צריך להכות ולא מכים - מגיע האריה. האריה, כדברי הנצי"ב, יש בו ממידת החסד וגם ממידת הגבורה, והוא מלמד את אחאב כי למידת החסד יש גבולות, ופעמים שיש צורך בהכאה - כאשר היא דבר ה'[8].

ר' אחאי גאון, שבא לתקן את חטאו של אחאב, מלמד אותנו שהליכה בדרכי ה' איננה רק בחסד, אלא גם באמת. "אחרי ה' ילכו - כאריה ישאג". כשם שהאריה כלול משני הצדדים: חסד וגבורה, כך הליכה בדרכי ה' פעמים שהיא בעשיית חסד, ופעמים שהיא בעשיית שפטים ברשעים.

 

יסוד חשוב זה, שדרך ה' היא גם בנקמה באויבים, מתבאר גם מתוך הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

כאשר שם ה' נקרא על ישראל - האומות יראות ממנו באופן טבעי. כך הוא בכל מדרגות הבריאה, כדברי הגמ'[9]:

 

דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו'.

 

כל מדרגה בבריאה יראה באופן טבעי מהמדרגות שמעליה, ולכן החיה יראה מהאדם, והאומות יראות מעם ישראל. אימתי כך הם פני הדברים? כאשר האדם מתנהג כאדם, וישראל כישראל. אם האדם מתנהג כבהמה - מרשה לעצמה הבהמה להתנפל עליו, ואם ישראל יורדים למדרגת אומות העולם - באות האומות ומתנפלות עליהם.

רק כאשר ישראל הולכים בדרך ה', ובכך שם ה' נקרא עלינו, אנו זוכים כי האומות יראות מפנינו.

ישנו כאן לימוד גדול לנו, בימים אלה של מאבק מתמשך עם אומות העולם. כאשר אנו חשים שהאומות אינן יראות מפנינו, כאשר פיגוע רודף פיגוע וכבוד ישראל מושפל עד עפר, ח"ו, הרי יש כאן סימן לנו כי איננו ממלאים את תפקידנו כראוי, ושם ה' לא נקרא עלינו.

המאבק עם האומות צריך להתרחש בתוכנו פנימה, אין די ביחידות מיוחדות ובחיסולים ממוקדים. עלינו לפעול למען שם ה' שיקרא עלינו - בהוספה בתורה, במצוות, באמונה ובתפילה, בצורה פרטית, ויותר מכך בצורה הלאומית.

רק כאשר שם ה' יקרא עלינו והאומות יבינו שאנו במדרגה מעליהם, תשוב היראה הטבעית של האומות מפני ישראל.



[1] דברים כ"ח, ט'-י'.

[2] ספר המצוות, עשה ח'.

[3] שאילתא ג'

[4] י"ד ע"א.

[5] פתיחה לפירושו "העמק שאלה" על השאילתות, פרק א' אות ח'.

[6] מלכים א' כ', כ"ו-ל"ד.

[7] שם ל"ה-מ"ג.

[8] מיד לאחר מעשים אלה היה מעשה כרם נבות, שהראה כי אחאב שמרחם על מלך גוי, מתאכזר על בני עמו.

[9] שבת קנ"א ע"ב.

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



טרם התקבלו תגובות