במסורת סיפורי החסידים מסופר על דיאלוג מרתק בין שניים מבכירי תלמידיו של ר' בונם מפשיסחא ר' יעקב אריה מראדזימין ור' מנחם מנדל מקוצק.
מאחת משיחותיהם פנה ר' מנדלי בשאלה לחברו: "מה חובתו של אדם בעולמו"
"לתקן את נשמתו" השיב ר' יעקלי
"וכי כך למדנו אצל רבינו בפשיסחא - טען כנגדו רבי מנדלי, והרי האדם נברא להרים את השמים"
האמירה הזאת שהייתה שגורה בפי השרף מקוצק טומנת בחובה סוד.
להרים את השמים פירושו הכרה שעולמנו הוא שילוב של מוגבל ואין סוף .
"וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:" (בראשית ב)
האדם מורכב מעפר ונשמת חיים מהמוגבל והאין סופי.
המציאות החומרית המוגבלת היא הנגלית והמציאות הפנימית היא נסתרת
אין גבול ותכלית למקומות שאדם יכול להגיע אם רק יצליח לשאוב את כוחו ממעיינות האין סוף אשר בתוכו.
להרים את השמים פירושו שאין גבול לתיקון שניתן לתקן בעולם וגם כשנדמה לי שהמציאות הנגלית היא צינית ומשוללת סיכוי,זה השלב שבו אני צריך להרים את השמים דהיינו להגביה את הסיכויים מעבר לגבול היכולת הנגלית.
ההבנה כי המציאות הנגלית היא לבוש חיצוני למציאות פנימית נסתרת,זו בדיוק עניינה של מגילת אסתר.
במבט חיצוני נראה כי התככים,השקרים,מלחמות הכבוד ותאוות השלטון היצרית הם הכוח המניע את גלגלי המאורעות,אך במבט פנימי יותר ,מסתתרת לה אמת פנימית
"בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם." (מגילה טו:)
אותה אמיתת חיים המתגלה במגילה,לפיה העולם הוא לא כאוס ,מלכו של עולם הוא מנהיג ומעצב את המציאות,יכולה להביא גם אותי כאדם פרטי החי בתוך המציאות הנגלית של חיי היומיום ,לבוא ולחפש את המלך המסתתר בתוככי המציאות.יוצא אפוא שמגילת אסתר מהווה אור גדול ואמונה לא רק לעם ישראל היושב בגלות,אלא גם לכל יהודי במהלך הדורות,אור שמאיר לנו את האמונה שהקב"ה הוא אל מסתתר המנהיג ומוביל את העולם כולו וגם אותי.
הבנה זו,היא זו שמאפשרת לנו לראות את מציאות האין סוף בתוך המציאות המוגבלת ומתוך כך להגביה את השמים.
הכותב משמש כראש ישיבת בני עקיבא המוזיקלית "כינור דוד" בעטרת