מה התפקיד בעולם של ילדים עם צרכים מיוחדים

שלום מוריה! מה שלומך? שאלת כאן שאלה חכמה ונהדרת שמראה על בגרות והבנה של המושג "גמילות חסדים". יישר כוח עצום!

במה אשמים הילדים ה"מיוחדים" האלה שהם לא יכולים לבצע פעולות נורמאליות או לסבול במהלך בדיקות וטיפולים?
העיקר שהמתנדבים נבוא וישמחו אותם עם חיוכים, טיולים, בלונים ושאר מראין בישין – שהילדים בעלי המוגבלויות יעזרו למציאת מקור גמילות חסד ותיקון עצמי.

מה, הם [שקי חבטות לגמ"ח ותיקון עצמי]?! הם לא בני אדם?

ולא רק זה – התשובה שניתנה כוללת את [כל סוגי המוגבלויות] אצלכם בהתנדבות: "מתסמונת דאון ברמה ממש קלה, ועד לשיתוק, אוטיזם סי-פי וכדו".

קצת צורם העניין הזה. אולי אפילו מזכיר קצת גאווה ודעה קדומה. [אשרייך ששמת לב]!!!

כאן כדאי לומר ש[איננו יודעים לומר למה] הקב"ה ברא אדם שיהיה בעל מוגבלות יחסית לאחרים. למה הקב"ה ברא אדם נמוך יחסית לאחרים. למה הקב"ה ברא אדם שיודע פחות מתמטיקה יחסית לאחרים.

למה הקב"ה ברא אדם מצליח בתנועת הנוער יחסית לאחרים. למה הקב"ה ברא אדם שאוהב בנשמתו לגמול חסד יחסית לאחרים ו[עד אין סוף תהיות]...

התהייה יכולה להיות ממש בסיסית - בבריאת העולם היה בהתחלה רק אדם אחד. אומר הקב"ה [מעיד בעצמו]:
"ויאמר ה´ אלוקים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו" (בראשית, פרק ב´ פסוק י"ח).

האדם לא יכול להיות לבדו – [הוא מוגבל] וזקוק לאישה ש[שונה ממנו] בתכלית (=כנגדו) שתעזור לו בכך שהיא משלימה אותו.
האם בכך שאנו מקימים בית טוב ונאמן בישראל אנחנו עושים את זה מתוך גמילות חסדים או תיקון עצמי למישהו? לא יודע...

בכל מיני חתונות שברוך השם יצא לי להיות או ביקורים אצל חברים נשואים, לא ראיתי את החתן או את הכלה מכינים פעולה אלא מחייכים עד הגג!

אספר סיפור אישי: יש לי חבר טוב המרותק לכיסא גלגלים. הוא מספר שמידי פעם כשעובר במקומות – חלק מהאנשים העוברים לפניו שמים במחוות רחמים יד על ליבם וממשיכים הלאה. זה ממש הרתיח אותו!

פעם אחת הוא סיפר לי שכששאל חבר אחר אם הוא חבר שלו מתוך חסד או מתוך רחמים? החבר ענה לו בחיוך: "איך עלית על זה? אמא שלך [משלמת לי על יחסי החברות איתך לפי שעה]".

חסד אמיתי הוא לא חסד שבא מתוך רחמים כי אני יכול להשלים מישהו או חסד שבא מתוך מטרת תיקון עצמי.

חסד אמיתי בא מתוך [שמחה אמיתית], ומתוך הבנה שבגלל שכל אחד מוגבל בדבר מסוים ו[לכל אחד תפקיד משלו] (בפרט ולא בכלל) בתיקון העולם.

הכוונה: אני עוזר ל-א´ שעוזר ל-ב´ שעוזר ל-ג´ וכך הלאה. כל אחד עוזר בצורה אחרת מחברו ומתוך שמחה.

האם טעו מפעילי הסימנריון בתשובה לשאלתכם? - [כן ולא].
על הכן: עברנו בתחילת דברינו למעלה.
על הלא: הקב"ה ברא את האדם כל אחד בצורתו הספציפית, כל אחד שונה מחברו. אולי אם הקב"ה היה משנה משהו מאיך שאנחנו כרגע – היינו יכולים חס וחלילה לפספס את תפקידנו בעולם.

מה שאנחנו כן יכולים לשאול זה: "מה עושים עם המצב הזה?".

אני מציע שברגע שתגיעי בפעם הבאה להתנדבות, תנסי במהלך הפעילויות השונות להתייחס ב[יחס שווה] לחניכייך, בדיוק כמו שאת מתייחסת לחברותייך (אלא אם כן גם אליהן את מתייחסת מתוך גמילות חסד ותיקון עצמי...).

זאת עבודת נפש קשה אבל מאוד טובה ויכולה להכין אותך גם לקראת היציאה מבית הספר (יש עוד כמה שנים אז יש זמן לעבוד).

איך להתייחס (פנימית וחיצונית) בהתאם לאנשים השונים ממך מהותית: באופי, בסגנון החיים, באמונה וכוליה...

מקווה שעזרתי. בה"צלחה בכול! את מוזמנת להגיב לי למייל לכל דבר שתרצי...

שבוע טוב וחג עצמאות שמח!

דורון, חברים מקשיבים

dozkih@gmail.com