הוכחה שכלית לאלוקים

לך הנואשת, המבולבלת והשואלת היקרה,
שלום.

נתחיל במשפט שאמר פעם אחד האדמו"רים - "אין דבר כזה ´שאלות כפירה´. מי ששואל - לא כופר"...
לפעמים לא משנה כמה אנחנו מבררים ומנסים ורוצים - האמונה פשוט לא מתיישבת לנו. כי כמה שזה נשמע מוזר, כ"כ קשה להאמין... יש "כ הרבה סתירות וקושיות ושאלות. ודווקא זה שאת שואלת מראה כמה את רוצה להפיל את החומות האלו ולהיות הכי של ה´. זו ההיפך מכפירה - זו אמונה כ"כ גדולה, שהיא מופיעה גם כשאת מרגישה בהסתרה.

שאלת את עצמך פעם מה זו "אמונה"?
נגיד, את מאמינה שהאותיות האלו הן שחורות? את מאמינה שמלפפון הוא ירוק? מאמינה שמים הם נוזליים?
האמת היא שאת כל הדברים האלה את יודעת. את לא מאמינה בהם, כי יש לך הוכחה מוצקה לכל אחד מהדברים. הידיעה היא כ"כ חזקה שבאמונה בכלל לא קשורה לכאן.
אז מתי נכנסת האמונה? אמונה נכנסת דווקא מתי שאין לך ידיעה. נגיד, אם את מדריכה ואת נותנת לחניכה שלך אחריות: את לא יודעת שהיא תעשה אותה כמו שצריך, אלא את מאמינה בה. כשבחרת איפה ללמוד, לא ידעת בבירור שיהיה לך טוב שם; האמנת בזה. האמונה מתאפשרת רק כשאין לנו ידיעה ברורה. היא ממלאת את החלל הפנוי שבין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים. מישהו יכול לשאול אותך, "למה בחרת ללמוד דווקא שם? הרי לא היתה לך שום הוכחה מוצקה שיהיה לך טוב, ואולי בכלל יהיה לך לא טוב!" והתשובה היא - נכון, אבל על סמך נתונים שהיו לי האמנתי שיהיה שם טוב, והייתי מוכנה לעשות את הצעד הזה גם בלי הוכחות מוצקות.
זה רעיון קצת מסובך, אבל זו מהות האמונה בקב"ה: הספק לא מפריע לאמונה, אלא להיפך; האמונה מתאפשרת דווקא במציאות של ספק. הרי אם אין ספיקות - אין אמונה, כי את יודעת הכל - עובדה שאין לך ספיקות. דווקא כשיש לך ספיקות את יכולה להאמין, ולכן האמונה היא דבר קשה כ"כ. אדם בשם ויליאם ג´יימס קרא לזה פעם "הרצון להאמין": אמונה היא אף פעם לא על בסיס הוכחות - כי אז זו ידיעה. האמונה מתחילה בדיוק בשלב שבו כבר אין הוכחות, בשלב שהשכל נגמר, או בשפה הקבלית - האמונה היא ב"כתר", ברמה אחת מעל ה"חכמה".
לכן, דווקא הספקות והשאלות שלך הופכות אותך לאדם מאמין יותר - עוד לפני שבכלל מצאת להן תשובות.

בואי ניגש לשאלה שלך. "להאמין מבחינה שכלית" - האם יש בזה סתירה? הרי תמיד אומרים לנו שאמונה זה מעל השכל, שזו קומה נפרדת, אז לכאורה מה קשור השכל?

אפשר להסביר את זה בשני דרכים.
הראשונה - כמו בניין. זה נכון שאמונה היא מעל השכל, אבל כדי לבנות את קומה 5 בבניין צריך לבנות את קומה 4 הרי. ובאותה מידה, כדי שתהיה אמונה עמוקה ומבוססת, צריך שגם השכל יהיה חזק ומבוסס.

הדרך השניה להבין את זה היא כבר חלק מהתשובה אולי, וזה כשזוכרים שהקשר בינינו לבין הקב"ה הוא ממש כמו הדוד והרעיה שאנחנו קוראים עליהם בשיר השירים בפסח - "אני לדודי ועלי תשוקתו". למה מתחתנים? כי אוהבים. זה לא בשכל.
אבל יש רגעים שפתאום האהבה לא חזקה. אין פרפרים, אין זיקוקים, אין מבט מאוהב בעיניים... ואז אולי כל אחד מבני הזוג שואל את עצמו - "רגע, מה אני עושה פה בעצם? למה התחתנתי דווקא עם האדם הזה". התשובה לדבר הזה - חייבת להיות גם בשכל. השכל מחזיק אותנו כשאנחנו לא מצליחים לגעת במה שמעל השכל.

אז איך אפשר לגעת בקב"ה עם השכל?
יש שיגידו שאי אפשר. ויש כמה שבכל זאת ניסו והשאירו לנו כמה דברים לחשוב עליהם.

למשל, את לא הגעת לעולם הזה ברצונך. הגעת ברצון ההורים שלך, הם הגיעו ברצון ההורים שלהם וכן הלאה... לכל הדברים האתה היתה נקודת התחלה. מאיפה באו האנשים הראשונים? מהבריאה, מה´.
שימי לב שזה נכון לא רק לגבי אנשים: את, למשל, בחורה חכמה. אבל גם לפני שבאת לעולם היתה חכמה בעולם. ה"חכמה" היא משהו גדול מהאדם שנושא אותה, כלומר שיש לה בהכרח גם מקור שהוא גבוה יותר.

דרך נוספת היא קצת להסתכל בדברי הנביאים. נגיד שכל המבקרים והחוקרים הכי הזויים צודקים. נגיד שהתנ"ך זה ספר מפוברק וכו´ וכו´... תקראי בו קצת. יש שם דברים שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים, בארץ חרבה, לעם שנשאר ממנו רק קומץ מוכה ועייף. מי היה יכול לומר, בזמנו, "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"?
מתי היית בחתונה לאחרונה? אנחנו מצטטים בשבע הברכות את הנבואה המפורסמת - "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים" - את יודעת כמה מטורף זה היה נשמע לא רק לפני אלפיים שנה, אלא גם לפני מאה שנה?
והנה, יושבים להם זקנים וזקנים ברחובות ירושלים. ילדים משחקים ברחובותיה. נשמע בערי יהודה קול ששון וקול שמחה.
מה זה אומר? זה אומר שלכל הפחות, מי שכתב את הספרים האלה ידע על מה הוא מדבר. הוא כתב אותם בכוח ראיה למרחוק שהוא מעל העולם הזה, מעל הזמן ומעל ההתרחשות - דבר שבהכרח נובע ממשהו שהוא מעל הזמן וההתרחשות.

דרך שלישית, ואיתה נסיים לבינתיים, היא הדרך הקיומית. לפעמים יש משהו שאנחנו יודעים אותו לא כי ניתחנו אותו אלא כי חשנו בקיומו. הרגשת את זה מבפנים - לא כרגש סתמי וחולף אלא כאינטואיציה חזקה וקיומית. האינטואיציה הזאת היא הרבה פעמים בסיס להמון דברים שאנחנו עושים בחיים - מבחינה מוסרית, חברתית, אנושית - וגם אמונית. נסי לחשוב אם היתה לך סיטואציה כזו - שהיה לך ברור כשמש שהקב"ה היה שם, ואל תדחי אותה - היא אמיתית וממשית.

מאחלת לך המון הצלחה בחיפוש.
תמשיכי לבקש את ה´ באמת,
ולעבוד אותו בשמחה.

בברכה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com