לגברים אסור לשכב על הבטן (?!)

שלום לך
מצ"ב תשובה מאתר ישיבה


הגמרא במסכת ברכות (דף יג עמוד ב) מביאה את דברי רב יוסף ש"פרקדן לא יקרא קריאת שמע" ומקשה עליו מדברי רבי יהושע בן לוי שאסר לישון פרקדן ולמסקנה התירו לישון כשהוא מוטה קצת. רש"י (שם) כתב שהוא שכיבה על גבו ופניו למעלה, והטעם שנאסרה השכיבה כך ושרבי יהושע קילל השוכב כך, הוא מטעמי צניעות. וכן פירש ר"ח, וכן פירש הערוך וכתב שלשון פרקדן הוא אפוי (פניו) קיד. וכן כתב בספר האשכול . אמנם התוספות כתבו בדיוק להיפך, ששכיבת פרקדן היינו ששוכב על גבו ופניו כלפי מעלה. והוסיפו התוספות להסביר שלשון אפרקד (א-פרקדן) הוא אפורייאה קדל, כלומר על המיטה מונח העורף. ולדברי הערוך היה צריך להיות 'אפקיד' ולא 'אפרקיד'. וכן כתב האשכול בשם רבותיו. וכן הוכיח ר"ת מספורי הגמרא (בבא בתרא עד א) באגדות רבה בר בר חנה שסיפר שראה מתי מדבר שוכבים פרקדן וברכיהם זקופות, וראה את הסוחר הערבי שהיה איתו עובר תחתיהן. הרי שהיו שוכבים על הגב, אחרת לא היו יכולים לזקוף את ברכיהם.
הרי שנחלקו הראשונים אם שכיבה פרקדן היא שכיבה על גבו או על בטנו. אמנם מהרמב"ם משמע שפירש פרקדן כשתי השיטות, בין אם שוכב על גבו או על בטנו, ששניהם אסורים. וכן פסק השו"ע (סג א) וכן כתב בקיצוש"ע : 'איסור גדול לשכב פרקדן, דהיינו גבו למטה ופניו למעלה, או בהיפוך פניו למטה וגבו למעלה אלא דוקא על צדו', והוסיף עוד 'וטוב שישכב בתחילת שינתו על צד שמאל ובסוף על צד ימין, והוא טוב לבריאות הגוף, כי הכבד מונח בצד ימין, והאיצטומכא בצד שמאל, וכאשר יטה על צד שמאל אזי יהא הכבד על האיצטומכא, ויחממה בחומו ובזה יתעכל המזון מהרה, ואחרי שנתעכל המזון ראוי לו שיטה על צד ימין, כדי שתנוח האיצטומכא וירד פסולת המאכל, ולא יתהפך מצד אל צד פעמים הרבה. וכנראה מקור דבריו ברמב"ם השולחן ערוך (אבן העזר סימן כג סעיף ג) פסק שאין לישון על עורפו ופניו למעלה ועל פי שיטתו בהלכות קריאת שמע (שולחן ערוך אורח חיים סימן סג סעיף א) צריך לומר שהגדרת פרקדן היא גם כששוכב על ביטנו. ולכן אין לשכב על הבטן בלילה.
לנשים אין איסור לשכב על מנת לישון לא על הגב ולא על הבטן. לקרוא קריאת שמע בשכיבה על הגב או על הבטן, גם לנשים אסור.
האיסור דווקא כששוכב לישון אבל אם קורא ספר או כשהתעורר ואין לו עדיין כח לקום מותר לו לשכב על בטנו. ואם זה גורם לו הרהורים יש להתרחק מכך כמו משאר דברים הגורמים הרהורים רעים. (שו"ת אז נדברו חלק ו סימן נ)