הלילה הזה- כולנו נצרכים

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעידים כי בכל שנה קרוב ל-90% (!) מכלל הישראלים חוגגים את ליל הסדר וקרוב ל-60% מעידים על עצמם שהם מקפידים על כשרות בחג הפסח.

פסח שייך לכולנו והוא מהווה את יריית הפתיחה שלנו – היום בו נולדנו כעם.  אם ביום כיפור אנחנו 'מזמינים את העבריינים' – העבריין שבכל אחד מאיתנו, להתפלל, הרי שבליל הסדר, כולנו 'דכפין' ו-'דצריך'. כולנו נזקקים במובן מסויים. 

השאלה המפורסמת מדוע ישנה כפילות בין "כָּל דִכְפִין" ל-"כָּל דִצְרִיךְ" מסבירה למה כולנו קצת נזקקים בחג הזה. 

"הצריך" הוא לאו דוקא רעב. יתכן שיש לו אוכל, אך מה שהוא צריך זה חברה. חג הפסח הוא החג היחיד שאנו מצווים לחגוג כחברה: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב כא). 
ובאמת ניכר שמכל המסרים, המסר הזה הופנם בחברה הישראלית. חיזוק התא המשפחתי, היותנו חלק משרשרת הדורות וחיזוק זהותנו כיהודים. ליל הסדר הוא חג שנחוג סביב שולחן גדוש במשפחתיות, באהבה, בנוסטלגיה ובמסורת. 

בפסח – עלינו להכניס הביתה את כל ה"צריכים". וזה יכול להיות שכננו מימין או מהקומה למעלה. בפסח אסור לנו להעלים עין מהבודדים, מהמשפחות החצויות, ממי שאין לו תחושה של 'מקום בעולם'. 
בּלִיל של עדות, מנהגים, ריחות ותבשילים מתערבבים להם יחד בכל שנה. אדים וניחוחות מתערבבים בשמיים עם הדי הסיפור, הדיבור, השירה והשיח העולים ממליוני שולחנות הסדר ברחבי העולם היהודי, על משפחותיו, בכל אתר שהם וכולם חביבים לפני המקום. 

חג הילדים

בימים שבשגרה התרפקות על סיפורים היסטוריים מאפיינת מבוגרים בדרך כלל. לעומת זאת, בחג הפסח התורה מלמדת אותנו שהסיפור הוא בעיקר עבור שכבת הדור הצעיר, הילדים.

ובאמת לעיתים יש לנו נטיה לתכנן תוכניות גרנדיוזיות בקשר לחג. להכין פירושים מעמיקים ודברי תורה אינטלקטואליים כדי לצאת ידי מצוות 'מגיד'. 

אך דווקא פסח, מכל החגים, צריך להיות חג מוכוון ילדים. בו עדיף לקצץ את הדיבורים הגבוהים, לטובת הילדים- שהם כאמור- עיקרו של החג. חשוב גם שנשדר לילדינו את גודל הלילה הזה. את העובדה שפעם אחת בשנה, אנחנו מתעלים על הרצון והצורך לאכול מיד, 'לתקתק' את הסעודה ולהגיע לשלב הרביצה על הספה.

שפעם אחת בשנה אנחנו זוכרים בהתרוממות הרוח את הרגע המכונן בו נהיינו לעם. ואנחנו מציינים את זה עם המשפחה היקרה שלנו, עם חברים, עם שכנים ולמעשה עם כל העם. 

אז אם התמזל מזלכם, ואתם מכירים דווקא את עשרת האחוזים שלא חוגגים את ליל הסדר, אל תשאירו אותם לבד. פתחו את הלב, את הדלת, והזמינו כל דכפין להתבשם משולחן החג שלכם ולהרגיש ערב אחד בשנה, איך גם הוא חלק משרשרת הדורות הישראלית.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'קרוב ללב' המחבר בין חלקים שונים בעם ישראל