סדרת הקומיקס "הגיע הזמן" היא ללא ספק מהאהובות ביותר על הציבור הדתי-לאומי ב־15 השנים האחרונות. קוראים צעירים הספיקו לגדול, להתחתן, ולהנחיל לילדיהם את האהבה לדמויות החזקות, לעלילות הדרמטיות, להומור השובב והעוקצני, ואולי בעיקר – לתכנים הערכיים והעמוקים שעליהם מושתת הסדרה.
הספר החדש, העשירי במספר, "יחד ננצח", לוקח את הסדרה לעוצמות חדשות: הוא ארוך יותר, מצחיק יותר, דרמטי יותר – וכפי שמעיד שמו – רלוונטי מתמיד.
ברגישות ובמקוריות אופיינית, הספר נוגע בטלטלות החברתיות, הרוחניות והביטחוניות שפקדו את החברה הישראלית בשנים האחרונות, ונותן להן טוויסט תנ"כי ואופטימי להפליא.
ימים ספורים לפני מתקפת הפתע הנוראה בשמחת תורה, משפחת יומטוב מתמודדת עם הקרע בעם בכל הזירות.
שי, קצין טירונים, עומד חסר אונים מול מחזור גיוס חדש שמוטיבציית השירות שלו מסתכמת בטיקטוק.
חוות הפילים של שרי ובולמוס בצפון השומרון נהרסת באחת, כשאנרכיסטים משתלטים על אירוע הפתיחה.
תל אביב בוערת בהפגנות נגד מפעל הפצת היהדות של חגי וחגית.
אפילו הרוגעל'ך של אודי לא מצליחים להציל את סדנאות הזוגיות מהתפרצויות זעם פרוגרסיביות.
והקפיצות בזמן של עזריאל, כבש-הזמן המדבר, לא בדיוק תורמות לשמירה על קור הרוח.
ספר 10 בסדרה "הגיע הזמן" צילום: עטיפת הספר
כאשר פעיל קיצוני בשם שגיא מנסה לעקור את המורשת היהודית מהשורש, הוא מנצל את מסעות הזמן של עזריאל כדי לשבש את ההיסטוריה של עם ישראל. במרדף מסחרר בין תקופות שונות, הדמויות מתפזרות לאורך ציר הזמן להרפתקה רב-זירתית, שמעניקה מבט מחוכם ומעמיק על ההתמודדויות של ימינו.
חובב, תמה ואדוה חוברים לאליהו הנביא ונאבקים במהפכה המסוכנת של איזבל המלכה המרושעת, בעוד אחרים נלחמים במתקפת פתע מעזה הקדומה – רגע מתוך ספר שמואל, שמקביל באופן מצמרר לאסון שמחת תורה תשפ"ד.
ובזמן שבני המשפחה נעים בין עבר להווה, אלו שנותרו בתל אביב יוצאים למאבק ציבורי על חילול כבודה של היהדות – מתוך כאב, אך גם באהבת ישראל ואמונה עזה בנשמה היהודית שעדיין מפעמת מתחת לפני השטח.
"יחד ננצח" מציב בפני הקורא שאלות נוקבות:
האם אנחנו באמת מבינים מדוע אנו גרים בארץ הזאת, למרות התלאות?
מה רלוונטי יותר – התורה והמורשת או הפוסטמודרנה?
למה כל שומר מסורת זוכה לכינוי "משיחי", ומה זה אומר על החברה?
איך מתמודדים עם אח שמפגין נגד כל מה שאתה מאמין בו?
והאם "יחד ננצח" הוא רק ביטוי חולף מתחילת המלחמה – או אמירה בעלת תוקף לאורך זמן?
שאלות אלו, ורבות אחרות, היו יכולות לגרום לקורא אי־נוחות – אך דווקא ההומור, השובבות והחן של הסדרה מאפשרים לצלול לתוכן בלי להירתע. יש משהו מרענן ומשעשע בגילוי ש"השריטות" של החברה הישראלית שלנו זוכות למקבילות מפתיעות בימי המקרא.
כך למשל, אחיחפר התנ"כי מנסה להגות את המילה "קונספציה", כי מאז שמשון – עזה הייתה שקטה 40 שנה, וכולם היו בטוחים ש"הם מורתעים". איזבל המלכה מצידה מוכנה להרוג את כל מי שלא תואם את רוח ה"סובלנות" וה"הכלה" שלה.
קריצות לסרטי דיסני, ספרי הארי פוטר ושירים פופולריים מוסיפות קלילות לדיאלוגים, ומעניקות תחושת עדכניות לקוראים הצעירים – והמבוגרים.
בסופו של דבר, הקורא סוגר את הספר בתחושת סיום מסע – או אולי תחילתו של מסע חדש.
עם התפעלות מעוצמותיו של העם המדהים שלנו, חיזוק האמונה, ותחושת תקווה שהמשברים שאנו חווים הם רק שלב בדרך לעולם של "עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב".