שאלה
שלום וברכה,
זוג חברים טובים שלי, שאני מכיר מספר שנים, התארסו לאחרונה וקבעו להתחתן בעוד 8 חודשים. אני יודע שזה עוד הרבה זמן, אך לצערי אני כבר מרגיש שיהיה לי קשה מאוד להיות נוכח בחתונה שלהם.עם כל שמחתי עבורם, והידיעה כמה הם חברים טובים שלי וכמה הם רוצים שאהיה שם, אני חווה בתקופה זו צער עמוק סביב הרווקות שלי.
אני מרגיש רחוק שנות אור מלהתחתן, ולכן המחשבה על השתתפות באירוע, ובמיוחד בטקס החופה, מעוררת בי קושי רגשי רב ומציפה את הכאב שלי. מה עליי לעשות? איך נכון להתמודד עם הפער בין הרצון לשמוח בשבילם לבין הכאב האישי שלי? האם נכון לשתף אותם או שעדיף למצוא דרך אחרת?תודה רבה.
תשובה
אופק, שלום וברכה!
האמת, מדהים בעיניי מה שאתה שואל. לעצור ולשים לב מה אתה מרגיש, לחשוב גם על עצמך במצב כזה לא פשוט ולהבין את הקושי שיש לך כאן ולתת לו מקום ומחשבה, זה לא מובן מאליו. כי היית יכול להתעלם, או להדחיק ולשים בצד וללכת לחתונה עם הקושי, ובחרת לתת לזה מקום ולשים לב לזה באמת. כל הכבוד!
אתה מתאר באמת מצב לא פשוט. מצד אחד הם חברים טובים ואתה ממש רוצה לשמוח בשמחתם, להיות איתם ביום המאושר שלהם ואתה מרגיש שיש בך צד ששמח בזה. ומצד שני, באמת קשה לך, מורכב, מאתגר, כי זה מציף אצלך את החיסרון שלך, את המקום שאתה נמצא בו ולא מרוצה ממנו, את העצב והתסכול סביב הרווקות. ובאמת, שני הצדדים מובנים ממש. יש להם מקום אמיתי, והגיוני שהם יבואו יחד. כי אכן יש שמחה גדולה למישהו אחר, והיא יכולה להציף אצלי קושי ועצב סביב המקום שלי.
אתחיל בזה שאני ממש מבין אותך. מזדהה אפילו. אני גם בדיוק במצב שלך. רווק כבר כמה שנים, שחברים שלו מתחתנים, לרוב גם כאלה צעירים ממני, וזה באמת לא קל. מרגיש תמיד ברגשות מעורבים. שמח מאוד אבל גם מתוסכל, מבולבל, למה מבין למה אצלי זה לוקח זמן. ובאמת כל חתונה וכל חבר שמתארס מאתגרים אותי מאוד. אני הבנתי עם הזמן שאמנם לא קל לי עם זה, אבל זה ממש לא צריך לנהל אותי. הבנתי שאין קשר בין החבר שמתחתן לקושי שלי ולכאב האישי שלי. הרי קשה לי בלי קשר אליו, והוא רק מעצים את זה יותר, זה נכון, אבל זה לא באמת קשור אליו באופן אישי. הוא רק מנכיח לי יותר את הקושי שלי, אבל הקושי הוא שלי, אני זה שמביא את הקושי לקשר שלנו. ויותר מזה, לא מגיע לחבר שלי, שאוהב אותי ורוצה בטובתי ואני כמובן שמח בשמחתו, לא מגיע שלא אגיע לחתונה כי קשה לי, כי הרי, מה הוא אשם? וכמו שהייתי רוצה שהוא יהיה בחתונה שלי, ככה אגיע גם לשלו, למרות שקשה לי והרגשות מעורבים.
אני אדגיש. אני לא אומר בהכרח שזה מה שנכון לעשות. יכול מאוד להיות שלך זה קשה כרגע יותר ולא מתאים לך בשום צורה להגיע. לגיטימי לגמרי. מציע רק לעצור ולחשוב על זה. לבחור ולהחליט ממקום נכון שבאמת בוחר ושם לב למצב באמת. אם באמת מה שתחליט הוא לא להגיע, בסדר גמור. זה שלך. ייתכן מאוד שזה ידרוש ממך לדבר עם החברים ולהסביר להם את הבחירה שלך. זה גם לא יהיה קל. לא בטוח שהם יבינו אותך ואת הבחירה שלך, כמו שלא תמיד בחיים כולם יסכימו עם הבחירות שלנו.
אמנם לא ממש שאלת על זה, אבל בכל זאת חשוב לי לומר: זה נכון שכרגע קשה להסתכל על תקופת הרווקות בצורה אחרת, אבל אתה עדיין צעיר, וזה בסדר אם דברים לוקחים קצת יותר זמן ממה שחשבנו. זה לא אומר שלא צריך להשתדל, אבל חלק מההשתדלות היא לנצל את הזמן לדברים טובים, היא לשמוח במה שכן התקופה הזאת מאפשרת לי ולא בטוח אוכל לעשות בתור אדם נשוי. לבלות עם חברים יותר, לטייל, ללמוד תחביב חדש או יותר זמן ללמוד תורה. מה שטוב ונכון לך.
תאמין לי שזו הדרך שאשתך בעז"ה תזכה בבעל טוב ושמח יותר. הרי אם כבר כרגע אתה רווק, עדיף שזה יהיה עם חיוך או בבאסה? להנות או לסבול? זה גם דרך בטוחה הרבה יותר להתחתן, עם אנרגיות ושמחה, ולא עם באסה ועצב שעושים הרבה פחות חשק להכיר ולחפש.
לסיום, אני מעריך ממש את האכפתיות שלך מהחברים שלך וגם מעצמך, זה באמת לא מובן מאליו ומוערך מאוד. מקווה שתמצא את מה שנכון עבורך ואת הבחירה הטובה לך. מאחל המון הצלחה!
נתנאל, חברים מקשיבים