שאלה
שלום כבוד הרב,
אני נערה שסיימה עכשיו לימודים בכיתה י"ב, ופונה לרב מתוך תחושת קושי ומועקה גדולה שנמשכת כבר תקופה ארוכה.
בשנתיים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, עברתי טלטלות חברתיות קשות מאוד. חברות שהיו קרובות אליי ביותר, וביניהן מישהי שהייתה ממש כמו אחות ובת בית אצלי, התנהגו אליי בצורה פוגעת, מאכזבת ולא הוגנת. הנתק הזה פתח אצלי פצע עמוק והכניס אותי לעצב גדול ולמצב נפשי לא פשוט.
במשך כל השנה נלחמתי בכל כוחותיי להמשיך להשקיע בלימודים, וניסיתי לחזק את עצמי באמונה שהכל לטובה וכי "אין רע יורד מן השמיים". אבל המציאות הייתה שבכל פעם שקצת הרמתי את הראש, קרה משהו חדש – עוד אכזבה או עוד סיטואציה כואבת, כך שמצאתי את עצמי בלופ שלא מאפשר לי לשחרר ולהתגבר.
גם עכשיו, כשהשנה הסתיימה, אותן בנות עדיין נמצאות בסביבה שלי בצורה עקיפה. למרות שאני נמנעת מקשר איתן, הנוכחות שלהן כאילו "רודפת" אחריי ממקומות לא צפויים, וזה יוצר אצלי מתח קבוע ותחושה קשה.
אני מרגישה שאני מאבדת אמון באנשים ובחברות, וזה כואב לי מאוד כי באופי שלי אני אדם מאוד חברותי. אני מרגישה לבד, עייפה ומיואשת.
רציתי לשאול את הרב – למה הדברים האלה קורים שוב ושוב? ומה אני יכולה לעשות מבחינה רוחנית ומעשית כדי לשחרר את העבר, להחזיר לעצמי את השמחה והאמון, ולהתקדם הלאה בלב נקי?
אשמח מאוד לעצתו של הרב ולברכה לדרך חדשה ושמחה.
תודה רבה מראש.
תשובה
נערה יקרה,
אני אמנם איני רב – אך אני משיבה לשאלות של הפונים לאתר, ובשמחה אשתדל לענות לשאלתך.
את מתארת קושי שהוא די מתמשך בתחום החברי. לא כתבתי "חברתי" – משום שנראה מדברייך שאת אדם מאוד חברותי. לכן תחושת ה"לבד" שאת מתארת, אמנם מייאשת ומעייפת, אך היא נקודתית ולא מעידה עלייך כאדם שמתקשה חברתית (וזו הבחנה חשובה).
מדברייך עולה שהיה אירוע מסוים של יחס לא הוגן מצד חברותייך, ובתוכן חברתך הטובה, וממנו יש לך מועקה כבר תקופה ארוכה – מעין "כדור שלג" של פגיעות ותחושת בדידות. אפשר להרגיש מדברייך ולהבין עד כמה כואב ועצוב לך בשל כך.
המתח ותחושת ה"לופ" הם תגובה נורמלית לחלוטין של הגוף והנפש לפגיעה באמון, וייקח להם קצת זמן להירגע. קחי את הזמן, ובעזרת השם הרגשתך תלך ותשתפר.
יחד עם זאת, את מתארת שגייסת כוחות לחזק את עצמך ולהשקיע בלימודים – זה מרשים ומעיד על אישיותך החזקה וכוח רצון עז להתגבר ולנוע קדימה.
בצד כל זאת, את עדיין פגועה ומרגישה ש "הטוב בורח ממך"... אפשר ממש להבין זאת. לאחר פגיעה כזו, באופן טבעי יש תחושה של חוסר אונים וחוסר אמון באנשים ובחברות. זה בהחלט לא נעים ולא מרפה, אבל את מכירה בוודאי את הביטוי שאומר: "לא הכל טוב – אבל הכל לטובה"!!!
הקב"ה אינו רוצה להפיל אותך פעם אחר פעם. אדרבה, הקב"ה מצפה ממך להתרומם וגם נתן לך כוחות לשם כך. אם אותן חברות נהגו כך כלפייך, ייתכן שכרגע בשלות הלב והיכולת שלהן לשמור על חברות קרובה ומכבדת שונה משלך. פגיעות כאלו מלמדות אותנו, בצורה כואבת, לבחור בצורה מדויקת יותר את האנשים שאנחנו מכניסים למעגל הקרוב אלינו. נסי להפיק תובנות מאותו אירוע ולבנות את עצמך משם ואילך.
אם את חושבת שיש טעם לכתוב או להביע בפני חברתך את תחושתך והדבר יכול לעזור, נסי לעשות משהו בכיוון. אם לדעתך לא תצמח משם תועלת ואת לא מעוניינת בחברות הזו, אז האפשרות הנוספת היא למחול, להתקדם הלאה, ולהסיר מעצמך את רגשות האשם וחוסר האונים.
ייתכן שממרחק הזמן תביני טוב יותר מה היה שם ביניכן. כרגע, הביטי אל העתיד והשקיעי בעשייה. נסי ליצור קשרים עם בת או בנות אחרות ולבנות אמון בהדרגה אך בבטחה, עם חברות חדשות.
את עומדת בסיומה של תקופה ויותר מכך – בפתחה של תקופה חדשה. האמיני שהקב"ה מזמן לך פרק חדש של עשייה, היכרות וקשרים חדשים ומרעננים. נצלי את ההזדמנות הזו לפתיחת פרק חדש בחיים. האמיני שמחשבות טובות משפיעות מאוד לטובה ויוצרות מציאות.
עשי והצליחי, האמיני בכוחך ובטוב ליבך וה' יהיה בעזרך.
נ.ב. בכל מקרה אם תרצי, את מוזמנת להתקשר ולשתף במוקד "חברים מקשיבים". בימים א-ה בין השעות 20:00 – 24:00.
ברכה והצלחה,
אסתר, חברים מקשיבים