התר לא לצום לנערה שסובלת מאנורקסיה

שלום וברכה

נערה באנורקסיה היא נערה בסיכון.

ובשל כך היא חייבת לאכול, גם ביום הכיפורים.

כמובן מה שהיא צריכה. לא יותר.

ונראה שיהיה נכון גם להציע בפניה דרך לחוש את השותפות ביום הכיפורים

אשמח אם תקראו קטע ממאמר שעוד לא פורסם:

ניתן להדגים עיקרון זה מחיי הרבנים מידי שנה לפני יום הכיפורים. אנו נפגשים עם סיפורים כואבים של אנשים מבוגרים שצמו בשואה, ובימים קשים ומבקשים לצום אף לעת זקנותם ביום הכיפורים. המשפחה שחוששת לחיי סבם לאור אזהרות הרופאים מזעיקים את הרבנים כדי שיסבירו לסב מדוע אין מחובתו לצום. הרב מבאר לאדם כי גם מצוות הצום ביום הכיפורים כפופה לציוויו של הקב"ה. אמנם, נקודת המוצא היא שחובה לצום, וכל הנפש שאינה צמה מתחייבת בכרת. אולם, כאשר הציווי הא-לוהי הוא שפיקוח הנפש של האדם דוחה את חובת הצום, דווקא מי שצם אינו עושה את המצווה כראוי, ומי שאינו צם הוא המקיים את דברי ההלכה. זו דוגמה אחת מיני אין ספור מצבים, שבהם יש צורך לברר במדויק את ציווי ההלכה, כדי שנוכל לקיימה כראוי.

כל טוב ושערי הטבה