שאלה
לרב שלום!
בכיתה שלנו כל בוקר מתפללים . מי שלא מתפללת המורה מכרחכה לפתוח סידור ופחות או יותר להתפלל מה זה שווה התפילה עם היא לא באה מעומק ליבי???גם אחרי שהמורה מעירה לפתוח סידור ולהתפלל אני מרגישה שזה לא יוצא מעומק הלב ובכלל אני מרגישה שאני עושה למישהוא טובה.
אשמח לתשובה אני.
תשובה
בע"ה
שלום רב,
בכיתה שלנו עושים כל מיני דברים, חלקם אנחנו אוהבים יותר וחלקם פחות, בכל זאת המנהל והמורים אומרים שחשוב שנעשה אותם כי כך נתחנך ונתרגל לדברים מסויימים.
נכון שגם אני , שכבר מזמן לא תלמיד בביה"ס, לא מצליח להתפלל בכוונה, ולפעמים אני מרגיש שהתפילה בקושי יוצאת מהפה , בודאי לא מהלב, ובכל זאת אני מתפלל כדי לא להפסיד אפילו תפילה אחת.
למה?
א. כי לתפילה יש עארך גם אם אינני מבין ומזדהה עם המלים בזמן אמירתן, כך יהודים התפללו בעברית גם כשלא הבינו אותה בכלל, וחוץ מזה, גם כשאני מבין ומתכוון בתפילה , האמת היא שאני רחוק מאד מההבנה האמיתית שמנסחי התפילה הכניסו במלים הללו, כך שאין לי סיבה לחשוב שאם אני לא מתחבר כרגע למלים ולמשמעות - אין טעם לתפילה, יש טעם!
ב. מצוות מקיימים גם בלי כוונה , נכון שעדיף להתכוון, אבל יש ערך לקיום המצוות גם כפעולות שאנחנו עושים באופן שוטף, והן הופכות לחלק מאורח החיים שלנו, גם אם היום אני עוד לא בשל להבנה שלימה של המצווה.( ניתן לתת לכך המון דוגמאות, כמו נענוע לולב בסוכות, תקיעת שופר בר"ה ועוד)
ג.ככל שאתמיד בתפילה , אזכה אולי שיום אחד כן אצליח להתחבר ולהתפלל בכוונה כמו שאני רוצה. אם לא אתפלל - אין סכוי שזה יקרה , כי גם כשארצה - לא אדע איך, וזה מאד נכון, רוב מי שחווה תפילה עמוקה ובכוונה , לא יכול היה לחשוב מראש שכך יהיה, כי לא המציאות קובעת זאת אלא בעיקר הקב"ה פותח לנו את הלב, ופתאום זוכים לתפילה מיוחדת. התפילה היא הרי לא חד סיטרית , היא מהוה מיפגש ביני לבין רבש"ע, וזהו מפגש הדדי, לכן היכולת להתכוון ולהרגיש שיש לתפילה משמעות , תלויה גם בצד של הקב"ה שפותח שערי תפילה ודלתות הלב.
לסיכום, נכון שהיינו רוצים שכל תפילה מושלמת , אבל בד"כ זה לא כך, ולכן צודקת המורה - צריך להמשיך ולהתפלל כי כך מתחנכים ליצירת קשר מתמיד עם רבש"ע.
בברכה, אליעזר