שאלה
בס"ד
למדתי באחרונה על התפילה, ועל כך שהעבודה בתפילה היא להתחבר לרצונות העליונים של הנשמה,ענייני הנצח והגודל ולא להתעסק ברצונות הנמוכים שלנו.לאור זאת רציתי לשאול מדוע בכל זאת יש מקום בתפילה להכנסת הבקשות הפרטיות של האדם? מצד אחד אומרים שלא ראוי לבקש על אותם הדברים בתפילה ושאין זו מטרת התפילה, אלא העבודה העצמית על התחברות לרצונות האלוקיים, ומצד שני נותנים מקום לביטוי הרצונות האישיים והנמוכים? כיצד זה מסתדר?
ומדוע, בניגוד לתפילה, בעת קריאת מזמורי התהילים יש מקום מרכזי לבקשות האישיות?
ולמה בעצם יש להם מקום בכלל? אם צריך לחנך עצמנו לחיבור לרצונות האלוקיים, אולי לא צריך לתת מקום כלל לרצונות הפרטיים, כי האדם באופן טבעי עסוק יותר בבעיותיו, ואולי אם לא יינתן לו מקום לבטאם, יוכל באמת לשנות את תודעתו ואת רצנותיו, אך זה לא אפשרי כשעדיין ניתן מקום לביטוי רצונותיו הנמוכים יותר, כי אז תמיד יהיה עסוק בהם.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את שאלתי, כי יצא קצת מבולגן...
תשובה
בס"ד
שלום לך,
איזו שאלה נהדרת ממש!
מותר לי להתפעל...
אני אענה ואח"כ אסביר.
כשאומרים שמע ישראל ומגיעים במסירות נפש עד ה´, מבטלים אנחנו לפניו את כל הרצונות ומוסרים את עצמנו להתעסק עם הדברים הכי חשובים לה´.
ומה הכי חשוב לה´?
אנחנו!
"איווה לו דירה בתחתונים".
ממילא כאשר אנחנו מבקשים על העולם ועל עצמנו, אין זה כמעשה העלוקות הדורשות הב הב, אלא ממקום גבוה ולצורך תיקון העולם.
עכשיו קצת יותר בפירוט.
ישנם 3 סוגי מודעות: מודעות עצמית, מודעות אלוקית ומודעות טבעית.
מודעות עצמית היא התחושה הטבעית אצל כל האדם, איתה ודרכה הוא חי ומודע לצרכיו.
מודעות אלוקית מנסה לבטל את הקיום הנפרד של האדם. מנסה לחיות אך ורק את רצון ה´ עד כדי מסירות נפש.
לכאורה זו המדריגה הגבוהה ביותר,
אך לא- ה´ חפץ בקיומו של העולם ולא בביטולו
בפנימיות התורה מוסבר שזו האש זרה של נדב ואביהו, המחשבה להישרף כליל לה´.
וכלשון הביטוי החסידי - בעזרת מסירות נפש אפשר לקפוץ מהגג לקרקע אבל לא לקפוץ מהקרקע לגג.
לכן ישנה מודעות שלישית העולה על כולנה - המודעות הטבעית. מודעות זו חותרת לפגוש את ה´ בתוך העולם ולא מעל המציאות.
כמובן שהדברים מתרחשים על רקע התודעות האחרות.
כעת אין נסיון להכחיש את מציאות האדם, אלא לגלות את ה´ שבתוכו.
ההבנה כי בכל אדם מסתתר כח אלוקי הופכת כל תכונה לבעלת שליחות של ההשגחה העליונה.
ככזאת אנחנו, בדיוק כמו ה´, דואגים לה וחפצים בהצלחתה.
זו הכוונה האמיתית של תפלה שבלחש. על כן היא נאמרת בלחש ולא בהרצאה בקול.
אין זה כאביון העומד בפני מלך, אלא כאישה המשיחה על צרכי ביתה בפני בעלה.
להרחבה עייני בספרים "מודעות טבעית" ובעיקר בספר "הטבע הישראלי" לרב יצחק גינזבורג שליט"א,
ממולץ!!!
מכאן יובן שעיקר מקומו של ספר תהילים הוא באדם המרגיש את עוצמת החטא וריחוקו מה´
ממילא הוא מבקש רחמים על נפשו
אין הוא צדיק הנמצא בהיכל מלך
אלא בעל תשובה אשר השכיל כי אין ישועה בלא רחמי שמים
אך כמו שנואש הוא מעצמו יודע הוא כי אין תקווה שבמצבו זה יניחו לו להכנס ולשטוח את ענייניו לפני המלך,
על כן הוא עומד בחוץ וזועק במר ליבו למלך
"אבא אני לא יכול לבוא עדיך, צא אתה אלי"
ובודאי ה´ הוא מלכו של עולם ואין ראוי למלך לצאת מהיכלו למקום טינופת
או לפחות כך סוברים פמליא של מעלה
אותם אלו שאמרו ושנו ואף שילשו "אדם אל יברא"
אבל ה´ הוא גם אבא "כי אתה אבינו"
ואבא השומע את זעקת לבנו מבחוץ מיד נזעק להצילו
וזה גם פשט הזוהר על כך שבמקום בעלי תשובה גם צדיק גמור איננו יכול לעמוד "דמשכאן ליה בחילא יתיר"
כלומר בעל התשובה מושך את ה´ לתוך המציאות בכח רב יותר מאשר הצדיק העומד במקום היכל
מקווה שהמתקתי קצת את הדברים
אכן מצד עצמם הם רחבים מאוד
אם יש לך שאלות נוספות
eyfy@gmail.com
אליהו