תפילה

שאלה

לכבוד הרב שלום.

אצלנו ביישוב מתקיימת תפילת שחרית מוקדמת ב-5:45 לאנשים שיוצאים מוקדם לעבודה.

לאחרונה התעוררה בעיה: בימים שני וחמישי של קריאת התורה יוצא שעל מנת שאלו שצריכים לצאת לפני סוף התפילה יוכלו לשמוע את קריאת התורה, כל הציבור נאלץ לוותר על אמירת תחנון ארוך ומסתפקים באמירת תחנון כרגיל כמו בשאר ימות החול. יתכן ואף המתפללים לא יזכרו להשלים את התחנון לאחר התפילה (אין טעם לעשות זאת בציבור לאחר "עלינו לשבח" שהרי לאחר קטע זה אנשים כבר יוצאים מהביכנ"ס לעבודה).

הנושא לא כל כך פשוט כיוון שאם נחליט שנאמר תחנון ארוך ולא נתחשב באנשים אלו, ייתכן ובשאר ימות השבוע הם לא יבואו לתפילה ולא יתקיים מנין (המנין יחסית מצומצם. נע בין 10 ל-15 מתפללים בממוצע).

במקרה ולא מוותרים על תחנוך ארוך יוצא שצריך קצת לזרז את התפילה על מנת שנוכל לסיים את כל התפילה במניין.

השאלה היא מה עדיף: לא לומר תחנון ארוך על מנת שכל המתפללים יוכלו לזכות בקריאת התורה ובתפילה שלא כל כך בשלמותה, או לומר תחנון ארוך על מנת שלא יהיה חשש שאנשים ישכחו לומר אותו ולהסתפק בפחות מ-10 מתפללים מאחרי קריאת התורה ועד סוף התפילה?

תשובה