תפילה

שלום וברכה,

יישר כח על השאלה, ברצוני לומר לך שמאוד התרגשתי ממנה.

התפילה היא נושא מרתק, העובדה שמותר לנו לפנות לבורא העולם, כלל לא ברורה מאליה. להיפך, מובן יותר אם אסור היה לנו להתפלל.

[ה´ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.]

ניתן להסביר את משמעות של מילים אלו כבקשה לעזרה מאת הקב"ה - ה´ עזור לי להתפלל. אולם, ניתן להציע הסבר נוסף – בקשת רשות. אין האדם זקוק לעזרה מיוחדת בתפילה יותר מאשר הוא זקוק בשאר דברים, כגון: דיבור והליכה. פשוט שאין האדם יכול להתקיים כלל בלא עזרתו של הקב"ה, לכן, בקשה נקודתית בעניין התפילה, נראית לא כל כך מוצדקת.

כשהאדם ניגש להתפלל, מיד הוא מבין את הקושי שבדבר – כיצד אני הקטן יכול בכלל לבוא לפני בורא העולם, מי הרשה לי לבוא בפניו? (ה´ שפתי תפתח - כלומר, ה´ תעניק לי הזכות לדבר בפניך, להגיד תהילותיך, להימנות על עבדיך ומשרתיך, כי אחרת אני נשאר דומם ואילם.)

[תפילה]

יש להוסיף עוד נקודה אחת בנוגע לעזרה שאנו מבקשים מה´ כדי שנוכל להתפלל. חוץ מההיתר לעמוד ולשרת, וחוץ מהיכולת לעמוד ביחס כזה שהתפילות והתהילות שלי תהיינה משמעותיות, קיימת גם בעיה של ניסוח, בעיה של הדעת להתפלל בצורה הנכונה.

קיימות שתי צורות של תפילה. הראשונה היא ספונטית, בוקעת מעמקי הלב, אמיתית וכנה, בלי עריכה ולמדנות. כשהאדם נמצא בצרה או מצוקה, אין תפילתו ביטוי לעבודת ה´ אלא לצרכיו הקיומיים והמיידיים. במקרה כזה לא קיים סדר תפילה וסדר עבודה, אלא זעקה - בוקעת ועולה מתוך המערה, מבין המצרים.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה
קולי אל ה´ אזעק, קולי אל ה´ אתחנן
אשפך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד
בהתעטף עלי רוחי. ואתה ידעת נתיבתי
בארח זו אהלך תמנו פח לי.
הביט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי
זעקתי אליך ה´
אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים. (תהילים קמ"ב)

אין האדם בתוך המערה מחפש את ארמון המלוכה לשרת שם לפני המלך, אלא את המחסה לברוח שם מפני אויב - מתוך חשכת הנשמה אדם קורא וצועק אל האלוקים להצילו.

אך, התפילה היומית - העבודה שבלב, אחרת היא. אין עבודת המלך בוקעת מבית בוער, אלא משתלבת בחצר המלך, כחלק מהעבודה והשירות. הרמב"ם (הלכות תפילה א, ג) מסביר שחז"ל נסחו את התפילה בגלל שהאדם הפשוט, עילג השפה, לא הצליח לנסח תפילה הגונה בכוחות עצמו. בעבודת המלך, יש חוקים ונהלים - מה להקדים ומה לאחר, איך לעמוד ומתי להשתחוות, באיזו שעה ובאיזה מקום. ההיתר לתפילה הוא בהיותה עבודת המלך ולכן יש לעשותה בצורה הנכונה והמתאימה למלך מלכי המלכים. לבית המלך יש פרוטוקול התנהגותי, וכל המבקר בו חייב לשמור על החוקים. בתפילה כזאת, חז"ל שקלו כל מילה, והתבססו על המקרא כדי לזכות בלגיטימיות לנוסח, וכדי לנסח תפילה מושלמת. במקרה זה, התפילה היא "סדר", "סידור" - אין זועקים אותה אלא עורכים אותה.

אין זה קל לדעת איך להתפלל בצורה נכונה ומסודרת. איך אדע מה לומר? האם עלי לפנות לאלוקים כ"רחום" או כ"חנון"? כ"אב רחום" או כ"מלך גיבור"? בבקשת צרכי, מה עלי להקדים ומה עלי לאחר, ובכלל, מה עלי לכלול? לרוב, חז"ל העמידו את נוסח התפילה על עדני הנבואה, על פסוקים מתוך המקרא. במלים אחרות, חז"ל הסתמכו על מקור אלוקי כדי לדעת מה לומר לפני הבורא.

[הניגון שבלב]

כשמאלצים אדם לעשות דבר מה, בלי להבין את הסיבה למעשיו - כתוצאה מהמרירות שתמלא את ליבו, סביר להניח שהוא יעשה את המטלה רק בכדי לצאת ידי חובה ואם יתאפשר לו להתחמק הוא יעשה זאת. אבל, אם יוסבר לו מהי מטרת הפעולה – במידה וההסבר יתקבל, סביר להניח שהוא יעשה זאת ברצון ויתכן שאף יתאמץ יותר מהרגיל להצלחת המשימה (כמובן, הדבר תלוי בטיב המשימה). להבדיל, גם בעבודת ה´ עלולים להגיע למציאות דומה. אדם אשר מרגיש שהוא ´סתם´ מתפלל, שעשיית המצוות היא חיצונית לו – כשמתאפשר לו הוא מתחמק. לימוד והעמקה במשמעות התפילה (כמו כן, גם בכול שאר הנושאים), תוכל לסייע לך להתקרב אל הקב"ה ולעובדו באהבה וברצון.

"אל תעש תפילך קבע", התפלל מהלב – תפילה של "רחמים ותחנונים". גש לפני מלך המלכים – אבא, ושפוך לפניו את נפשך.

יהיו תפילותיך בכל עת לרצון וימלא ה´ כל משאלות לבך

ברכת ה´ עליך,

ירון

benzvi613@gmail.com