תפילה-דחוף

שלום
להתפלל מנחה פעמים כתשלומים על שחרית.
בדיעבד זמן תפילת מוסף עד הערב ויש מחלוקת אם נשים חייבות בתפילת מוסף

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה תפילת נשים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=538
בברכה אייל משה

בראש חודש אומרים "יעלה ויבוא", ואם שכחה ולא אמרה בשחרית ומנחה - חוזרת ומתפללת. אבל אם שכחה לומר "יעלה ויבוא" בערבית של ראש חודש - אינה חוזרת, הואיל ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי עדים, לא היו מקדשים את החודש בלילה, וממילא לא חלה עדיין קדושת ראש חודש בערבית (שו"ע תכב, א).

נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות להתפלל מוסף. יש אומרים שהואיל וגם בתפילת מוסף מבקשים רחמים, הרי שהיא כשאר תפילות החובה, שלדעת הרמב"ן נשים חייבות בהן. ועוד שהואיל ונתקנו לכבוד קדושת היום, כשם שנשים מצוות לומר קידוש בשבת כך צריכות להתפלל מוסף (מגן גיבורים). ויש אומרים, שהואיל ותפילת מוסף תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (צל"ח). למעשה, הואיל וזו מצווה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, ואין חובה לנשים להתפלל מוסף, והרוצה להתפלל רשאית ויש לה בזה זכות. ובראש השנה ויום הכיפורים ראוי שכל אישה תתפלל מוסף, מפני שעיקר בקשת הרחמים של הימים הנוראים בתפילת מוסף

תוספות מעניינו של יום

בימים מיוחדים מוסיפים בתפילה דברים מעניינו של יום. יש תוספות שאם שכחה לאומרן לא יצאה ידי התפילה, ויש תוספות שלכתחילה צריך לאומרן אבל בדיעבד אינן מעכבות.

בחול המועד של פסח וסוכות, מוסיפים בברכת 'רצה' - "יעלה ויבוא", ואם שכחה ולא אמרה וסיימה תפילתה - חוזרת ומתפללת. ואם עדיין לא סיימה את תפילתה - חוזרת ל'רצה' ואומרת "יעלה ויבוא" וממשיכה משם ואילך עד סוף התפילה. וכן בראש חודש אומרים "יעלה ויבוא", ואם שכחה ולא אמרה בשחרית ומנחה - חוזרת ומתפללת. אבל אם שכחה לומר "יעלה ויבוא" בערבית של ראש חודש - אינה חוזרת, הואיל ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי עדים, לא היו מקדשים את החודש בלילה, וממילא לא חלה עדיין קדושת ראש חודש בערבית (שו"ע תכב, א).
מי שהפסיקה באמצע תפילת שמונה עשרה בדיבור או בשתיקה, אם ההפסקה היתה קצרה, ממשיכה להתפלל ממקום שהפסיקה. ואם ההפסקה היתה ארוכה, כשיעור שיכלה לגמור את התפילה מתחילתה ועד סופה, חוזרת לתחילת התפילה. יש אומרים, שאין בזה הבדל בין אם ההפסקה נבעה מרצונה או מחמת אונס, בכל מקרה כיוון שהיתה כשיעור שיכלה לגמור את התפילה, חוזרת לראש (שו"ע קד, ה, וכך מנהג ספרדים). ויש אומרים, שרק אם ההפסקה היתה מחמת אונס, חוזרת לראש; אבל אם הפסיקה ברצון, גם אחר הפסקה ארוכה, חוזרת להתפלל ממקום שפסקה (רמ"א סה, א; מ"ב קד, טז, וכך מנהג אשכנזים).
בהמשך (יד, א-ב) יבואר לאיזה צורך מותר להפסיק בתפילה.