שאלה
מדוע אדם שמתפלל בשטח פתוח נקרא "חצוף"?
הרי בתפילה בשטח פתוח יש הרגשה הפוכה לגמרי,
שאתה קטן מול כל מה שסובב אותך,
של הודאה עצומה על כל מה שסביבך,
של חיבור עצום למרחב הפתוח, לשמים
מה ההסבר?
האם זה רלוונטי גם היום?
תשובה
בס"ד
שלום רב.
מקור דין זה הוא הגמרא בברכות בדף לד' עמוד ב', שם אומר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בביקתא (חצוף הוא בעיני מי שמתפלל בשדה, במקום פרוץ בלי מחיצות).
התוספות שם פירושו - מכיון שרגלים לעבור שם הולכי דרכים שעלולים להפריע לו בתפילתו, ונקרא חצוף מכיון שמראה בעצמו שאפילו שיעברו שם עוברי דרכים לא תתבטל כוונתו, וזו דרך גאווה וחוצפה (מגן אברהם או"ח צ,ו, בדעת תוספות).
[להלכה למעשה: הולכי דרכים [מותר] להם להתפלל בשדה, ואם יש שם עצים - מוטב להתפלל ביניהם, ](משנה ברורה או"ח סימן צ' ס"ק יא', כה"ח שם , ילקוט יוסף סימן צ' סעיף יג', במהדורת התשס"ד זה בעמוד קעו', ושם הביא מדברי רבי נחמן בליקוטי עצות ש-טוב מאוד להתפלל בין עשבים ואילנות).
בברכה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם