שאלה
שלום רב.
יש לי קושי בתפילה:
אם התפילה היא זמן לקשר עם הקב"ה, אז יש לי זמנים אחרים למטרה זאת: אני ב"ה משתתפת בהרבה מדרשות ללימוד תורה, קובעת חברותות ואף לומדת עצמאית. בכל אלה אני בהחלט מרגישה את ההתקרבות והקשר לקב"ה, אבל - בתפילה ממש לא!
מה ניתן לעשות?
תשובה
בס"ד
גם תורה היא קשר עם הקב"ה - והיא יותר קשר מאשר תפילה. הגמרא דנה בשאלה האם יש להפסיק לימוד תורה בשביל תפילה, ואומרת שתלמידי חכמים גדולים כרשב"י וחביריו ש"תורתם אומנותם" פטורים מהתפילה.
והגמרא (שבת דף י/א) מספרת על רבי ירמיה שישב ולמד תורה לפני רבי זירא והגיע זמן תפילה. התחיל רבי ירמיה לסמן לרבו כי הגיע זמן תפילה ויש להפסיק את הלימוד. אמר לו רבי זירא "מסיר אזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה" ללמדך כי ערך לימוד תורה יותר גדול מתפילה. וטעם הענין הוא בגלל שלימוד תורה זה עיסוק ב"חיי עולם" סדרו של עולם והכוונות לדורינו ולדורי דורות. ואילו תפילה עוסקת ב"חיי שעה" (לרפואה לשלום ולמזונות - רש"י).
לכן את מרגישה נכון שתורה מקשרת אותך לאלוקים יותר חזק מתפילה. כי תורה זה הקשר שממנו אלינו ותפילה זה הקשר שמאיתנו אליו.
אעפ"כ אנחנו לא מצליחים לפעול בעולם בכוח התורה בלבד. רשב"י וחביריו היו פועלים בעולם הזה בכח התורה "תורתם אומנותם" התורה היתה כלי פעולה "אומנות".
אנחנו צריכים גם לבקש ולהתחנן שכל מה שאנחנו לומדים יפעל בעולם ממש. וזה כוח התפילה.
ראי את הצער שסביבך. ראי את כל מי שלא זכה לבא למדרשה ללמוד. ראי את כל הפצועים וההרוגים שנוספו בשנתים האחרונות. ראי את כל הסבל של האלמנות והיתומים. ראי את צער הפרנסה. את צער המרוחקים מאלוקים. את המסוממים. את הכואבים. את המוכים. ראי את כל זה ובכי לפני הקב"ה שירחם עליהם ועל כולנו. אמן.