שאלה
שלום
אני ילדה ב''ה טובה בחברה ואף בלימודים אבל רציתי לשאול אתכם על בעיה מסוימת שמפריעה לי הרבה זמן..
(בערך מכיתה ו' ואני בכיתה י'...)
קורה לי שאני בקשר עם מישהי וזה נהייה קשר טוב ואני רוצה את הקשר הזה, ופתאום לאחר ממש לא הרבה זמן שאנחנו בקשר אני מרגישה שאני חייבת כל היום להיות לידה ולדבר איתה, הלב שלי דופק מהר שאני שומעת עליה, אני מפרשת כל תגובה שלה ל-האם היא מעוצבנת או לא... וכו.. אבל אני גם ממש מתפדחת ממנה... אני יכולה לשבת לידה להקשיב ולשתוק שעות (ואני ממש לא כזאת!).
זאת אומרת שהקשר מצידי נהייה תלותי... אני מאוד מנסה (ומצליחה) לשלוט על עצמי בדברים החיצוניים כגון לבא ולהיות לידה כל הזמן שלא לעשות את זה אך אני לא מצליחה לשלוט על ההרגשות...
גם אני צריכה להוסיף שזה בד''כ לא חברות טובות שלי איתן זה לא קרה לי אלא אנשים אחרים שפגשתי (מדריכות, חברות שפגשתי במחנה לשבוע וכאלה...)...
אני לא יודעת בדיוק מה אני מצפה שתענו לי אבל אשמח לעזרה...
תודה
תשובה
שלום יקירה, וסליחה על העיכוב בתשובה!
אז מה את מספרת לי בעצם… שאת חברותית, ויש לך הרבה חברות – ואפילו טובות! ויש לך קשר נפלא איתן, קשר מצויין וטוב, ברוך השם. ולפעמים את מכירה מישהי חדשה, והיא כל כך מסקרנת אותך – כמו כל דבר חדש שאדם נתקל בו – ואת צמאה להכיר אותה. אז את יושבת לידה הרבה ומקשיבה לה, ואת רוצה לדעת מה היא מספרת ומה היא אומרת, ותוהה מה יש לך ללמוד ממנה. אז לפעמים את אפילו לא מדברת מרוב צמא להיכרות ולהתחדשות…
זה נראה לך חריג ומוזר, ואת תוהה – למה אני מתנהגת כל כך שונה כשאני נמצאת עם מישהי חדשה?! אז את מרגישה שמשהו פה אחר ואולי לא תקין. את חוששת – מה זה סוג הקשר הזה בעצם?! ואת תוהה – האמנם אני תלותית??????
אז בואי נראה…
לפי מה שנראה לי, התחושות שאת מתארת, אלה תחושות שמרגישים בדרך כלל מול דמות שמעריצים אותה. את גם חושבת ככה? נסי אולי לחשוב על דמות שאת "מעריצה": מחנכת, מנהל, מדריכה, רב מסויים… - האם את מסכימה איתי שלפעמים מרגישים את התחושות הללו שאת מתארת? – שתיקה בנוכחותם, רצון עצום להרשים ופירוש כל תגובה למשהו אחר.
אני חושבת שיש לך מעין תחושה מוסווית שדומה ל"הערצה" לבנות הללו שאת פוגשת בפעם הראשונה. נסי להיזכר - מדוע? מהן הסיבות שיכולות להיות? אולי לאחת מהן היה אופי שהרשים אותך? אולי לאחת היה מראה מסויים שגרם לך אפילו קצת לקנא? אולי לאחת יש תכונה מאד מסויימת שהיית רוצה בעצמך? נסי לחשוב - מה, בעצם, קוסם לך אצל אותן בנות שאת מתארת? (זה יכול להיות אצל כל אחת משהו אחר, כמובן…)
ברגע שאת רואה את הבנות הללו – יתכן ומשהו בלב אומר לך "למה אני לא כזאת?" ואז את אומרת לעצמך – "כנראה היא יותר שווה ממני!" ואם היא יותר שווה ממך, לכאורה - בוודאי שתרגישי שאת צריכה להתפדח ממנה ולהתבייש…
אלא...
אני חושבת שה"בעיה" שלך היא לא חברתית או התנהגותית.
אני חושבת שאת צריכה לחזק את האמונה שלך ב…
עצמך!!!
אם תאמיני בכך שהתכונות שהקב"ה נתן לך הן טובות ומצויינות בשבילך – כבר לא יהיה לך את הצורך לחקות מישהי אחרת, אם תאמיני בכך שהמראה החיצוני שלך הוא המתנה הכי גדולה שנתן לך הקב"ה, ואת מספיק יפה – לא יהיה לך צורך להיראות כמו מישהי אחרת! וכן הלאה…
לפי זה אפשר להבין בקלות למה התחושה מתקיימת דווקא עם בנות חדשות: כי באופן טבעי השגרה שוחקת, ואת כבר לא מייחסת חשיבות לתכונות ספציפיות או למראה ספציפי של חברות שאת כבר מכירה.
יקירתי, אני חושבת שבמקום להתעסק במה הן - התעסקי במי את: מי את בעצם? מה את? מהם הכישורים שלך? במה את טובה? במה את ייחודית ומיוחדת?
ובעזרת השם ככל שתעריכי את עצמך לא תזדקקי יותר להגיע למקום של הערצה לאף אחד, אלא רק ללמוד מכל אחד ואחת את הדברים שבאמת צריך ללמוד (כמו למשל מישהי שמתפללת בדבקות, או מישהי שיש לה צניעות ופשטות).
אני מאחלת לך המון הצלחה בהמשך,
את מוזמנת להגיב ולשאול כל מה שרק עולה בדעתך!
רחלי וייס =)
evrachel@gmail.com