תכשיט

אלמוג שלום וברכה.
האיסור של עשיית פסל מן התורה הוא רק כאשר עושים פסל עם כוונה לשם עבודה זרה. אולם כאשר הדבר נעשה לנוי, כמו אנדרטאות – אין בזה איסור תורה.
כדי להרחיק מאיסור חמור זה, אסרו חכמים על צורות בעלי חיים מסוימים וצורות אדם גם אם אינם עשויים לשם איסור. וכך כותב הרמב"ם: " אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים, ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה, אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות". (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ג הלכה י ).
פוסקים אחרים החמירו גם בזה והתירו רק בצורת אדם שטוחה שאינה בולטת.
בנוסף, כתב השולחן ערוך: "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה" (יורה דעה סימן קמא, ז), והוסיף הרמ"א שכך נוהגים.
לפי זה, אם דמות האדם אינה שלמה, ובפרט אם היא רק חצי דמות, יש מקום להקל.
הפוסקים דנו בנושא זה, גם ביחס לעשיית בובות משחק לילדים, (האריך בזה הרב עובדיה יוסף במספר מקומות למשל בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סד), וכתב להקל מכיוון שהבובות אינן עשויות בצורה מכובדת וברור לכל שאין בזה כוונה לעבודה זרה.
עם זאת, כתב להעדיף בובה שאינה שלמה.
לכן, גם בנוגע לתכשיטים, יש מקום להקל אם הדמויות הן שטוחות, ולא שלמות (תלת מימד). אף על פי שהן עשויות לכבוד ולא עשויות כבובות.