שאלה
בס"ד
שלום רב,
פתאום שמתי לב שבהמון המון ברכות שאנחנו אומרים מידי יום ביומו יש משהו מאוד מוזר בתחביר שלהן.. הן מתחילות ברוב המקרים ב"ברוך אתה ה'.." שזהו דיבור ישיר אל הקב"ה וממשיכות מידי פעם לכל מיני מילים שלאו דווקא תואמות.
נגיד- "...אשר יצר את האדם בחוכמה.." פתאום עברנו מלדבר אל הקב"ה ישירות ללדבר אל מי? אל עצמינו?!
או "..הגומל חסדים טובים לעמו ישראל" למה ל"עמו ישראל" ולא "לעמך ישראל"?
ויש עוד אין-ספור דוגמאות כאלו;
האם יש לשינויים האלו משמעות? מותר לי על מנת שאוכל להתרכז יותר ולהבין יותר את מה שאני אומרת לשנות מעט את הנוסח? אני מניחה שלא.. זה נוסח תפילה וחשוב מאוד שיהיה אחיד.. לכן אשמח פשוט לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ניסוח זה..
תודה רבה ויום טוב!
תשובה
שלום
אף שה' נתגלה אלינו ביציאת מצרים ומתן תורה והורה לנו דרך לברכו, רק מעט מאורו נתגלה, כי את כל אורו אין נברא שיכול לקלוט. ולכן בנוסח הברכה רמזו חכמים לשתי המדרגות הללו, למה שמתגלה אלינו, ולמה שמעבר לכך. בהזכרת שמו אנו אומרים שני שמות: הראשון, ה', רומז למדרגה עליונה, שרק מעט מזער ממנה מתגלה אלינו. ואילו השני, אלוהינו, רומז למה שמתגלה אלינו. יתר על כן, בתחילת הברכה אנו פונים אליו ישירות ואומרים: "ברוך אתה ה' אלוהינו". אולם לאחר מכן אנו עוברים לדבר אליו כאל נסתר, ואומרים: "שהכל נהיה בדברו", "בורא פרי העץ", "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", שאז אנו מתכוונים כלפי מה שלגמרי מעבר להשגתנו.
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=9204
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם