שאלה
לר' שרלו שלום וברכה.
אני מאוד מתעניין בגישה שלך לתורה לעומת החיים.
השאלה היא כזו: מה אנו מגדירים "תורה שהיא דרך חיים"?
האם זה אומר שעלינו ללמוד את העקרונות הרוחניים בתורה ולאחר מכן לעבור תהלך של יש חשובים להתאים את הרעיונות הללו למציאות בה אנו חיים, וכמובן כל זאת על פי הכללים? וזה לא רק שייך להלכה אלא גם לאגדה ולאמונה ולכל שאר מקצעות התורה.
או שעלינו ללמוד מן התורה מה דרך החיים האידיאלית, הדרך שעל ידה אנו מרוממים את כל המציאות לחזון האידיאלי שבתורה ובנביאים, ועל פי דרך החיים הזו אנו מתאימים את המציאות היום-יומית שלנו?
לדוג' ניקח נושא הלכתי של שמיעת אישה ברדיו שאינינו מכירים אותה.
לפי הגישה של התאמת התורה לחיים המודרנים, משום שעל פי כללי ההלכה הפשוטים אין איסור בלשמוע קול אישה דרך מכשיר אלקטרוני, אנו נתיר דבר כזה, כי כך נוהג העולם.
לעומת זאת, על פי הגישה שהתורה קובעת את דרך החיים שלנו, משום ששמיעת קול של אישה הוא דבר מכוער, והוא בוודאי מרחיק מחיים של קדושה, אנו לא נתיר לשמוע קול של אישה דרך רדיו לא לצורך.
לכאורה, אנו יכולים ללמוד מחז"ל שעשו סייג לתורה, שכל דבר שקרוב לעבירה יש לגדור, וזה על מנת להתאים את המציאות היום-יומית לדרך החיים שהתורה מתווה.
תשובה
שלום וברכה
אחד התהליכים הראשוניים ביחסי שאלה ותשובה היא לעבור תהליך של דיוק, לאמור: לדייק מהי בדיוק השאלה, ורק לאחר מכן יש אפשרות לתת תשובה מכוונת לשאלה המדויקת.
אנחנו נצטרך לעבור ביחד תהליך של דיוק כדי שאוכל להבין מהי בדיוק השאלה שאתה שואל, ואפשר שיהיה צורך בכתיבה חוזרת ונשנית עד שאבין בדיוק מה מטריד אותך. לא הבנתי את ההבדל החד בין שתי האפשרויות שהעלית בדבריך.
אענה על השאלה לפי מה שהבנתי מדבריך, ואם זו לא תשובה למה שאתה שואל - אנא שוב.
כדי להבין את הכיוון העקרוני אני מצרף חלק קטן ממאמר שעוד לא פורסם:
"...כדי להבהיר את המשמעות העמוקה הזו אשתמש במדרש ידוע של חכמים על נתינת הלוחות:
ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן:
הלחות היו אורכן ששה טפחים ורוחבן שלושה,
והיה משה תפיש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים, וטפחיים ריווח באמצע...(ירושלמי תענית ד, ח).
וזה מה שמעורר בי הדימוי הזה: קבלת תורה אין משמעותה איון דמותו של האדם וצמצומו. האדם אינו נקרא לבטל את עולמו המוסרי, את מחשבותיו, תחושותיו, חרותו. הוא מגיע למתן תורה כאשר הוא עצמו, על דמותו ואישיותו, אוחז בשני הטפחים שלמטה. הא-לוהים מיוצג על ידי שני הטפחים שלמעלה, והדרמה שבמפגש מתחוללת בשני הטפחים שבאמצע".
זו גם התשובה ליחסי התורה והחיים. מדובר במפגש מתמיד, ולא בצורה חד-כיוונית, מהסוג שאתה כתבת בשאלה שלך.
אם נבחן את הדוגמה שנתת צריך לדייק הרבה יותר בהנחות של השאלה שלך. שני הטפחים שלמטה אומרים כי באופן טבעי אדם מאזין לקולות נאים בעיניו, וזו דרך הארץ של העולם. אולם את הצגת את שני הטפחים שלמעלה במילים הבאות "משום ששמיעת קול של אישה הוא דבר מכוער, והוא בוודאי מרחיק מחיים של קדושה".
לו זה היה כך, בוודאי שהיה אדם צריך להכפיף את שני הטפחים שלמטה להוראה שלמעלה. זו המשמעות של קבלת עול מלכות שמיים. אלא שלא ברור כלל שזהו הדבר הנכון, ולא ברור מפני מה אתה מניח שמדובר בדבר מכוער, ובדבר המרחיק מחיים של קדושה. על כן, יש צורך במפגש שבינינו ובין התורה, ופוסקי ההלכה אכן מבררים האמנם מדובר בדברים מכוערים המרחיקים מקדושה, כאשר שומעים ברדיו, או שדווקא שני הטפחים שלמטה הם המבטאים נכון יותר את העולם הראוי.
גם בדבריך על סייגים שעשו חז"ל יש צורך בסייגים. חז"ל עצמם עשו גם סייגים לסייגים, כגון "אין גוזרין גזירה לגזירה" ועוד הרבה כללים המגבילים את הכללים של הגזירות. על כן, גם כאן יש צורך בבירור ארוך.
כל טוב