שאלה
שלום
רציתי לשאול, האם אני בתור חייל קרבי חייב 'לחטוף' תורה כשיש לי קצת זמן פנוי או שאני פטור בגלל שאני ב'קרבי'?
אם אפשר אשמח לדעת אם יש מקורות בספרים לדבר
בתודה מראש
תשובה
שלום
חייב במיוחד בשבתות. שכן הזהירה התורה באופן מיוחד את החיילים, שישמרו על נקיות המחנה מכל טינוף של צואה, מפני שאסור לומר דברים שבקדושה במקום שאינו נקי. ומכאן למדנו שצריך להקפיד במיוחד במחנה על קיום לימוד תורה, תפילות וברכות. וכן מצינו במלחמה בימי יהושע בן נון, שבא המלאך להזהיר את יהושע שלא יתבטלו מתורה במחנה. ואכן הזדרז יהושע וקיים לימוד תורה במחנה, וזכינו אז לניצחון גדול וכבשנו את ארץ ישראל מידי שבעת העממים (עיין מגילה ג.-ג:).
ולהלן הרחבה ומקור התשובה ממאמרי רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וראה עוד
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12262
בברכה אייל משה
והיה מחניך קדוש
בפרשת השבוע אנו לומדים כי נצטווינו לשמור באופן מיוחד על קדושת מחנה הצבא, שנאמר (דברים כג, י-טו): "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע... כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך".
ככלל, הדרכת התורה למחנה הצבא היא להישמר "מכל דבר רע", היינו מכל העבירות שבתורה, ובכללן העבירות שנחשבות רעות במיוחד כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ספרי שם). ומן הביטוי "דבר רע" למדו חכמים שבמיוחד צריך להיזהר מעבירות של דיבור - לשון הרע, קללות וניבול פה (ספרי שם).
עוד הזהירה התורה בפרשת המחנה, לשמור על הצניעות הראויה שבין גברים ונשים, שנאמר: "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". וכמו שאמרו חכמים (ע"ז כ:): "תנו רבנן: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה". וכן למדנו מדברי חז"ל, שדיבורים גסים וליצנות עלולים לגרום לנפילת נפשות מישראל (עיין תנחומא כי תצא ג).
תורה ותפילה במחנה
עוד הזהירה התורה באופן מיוחד את החיילים, שישמרו על נקיות המחנה מכל טינוף של צואה, שכן אסור לומר דברים שבקדושה במקום שאינו נקי. ומכאן למדנו שצריך להקפיד במיוחד במחנה על קיום לימוד תורה, תפילות וברכות. וכן מצינו במלחמה בימי יהושע בן נון, שבא המלאך להזהיר את יהושע שלא יתבטלו מתורה במחנה. ואכן הזדרז יהושע וקיים לימוד תורה במחנה, וזכינו אז לניצחון גדול וכבשנו את ארץ ישראל מידי שבעת העממים (עיין מגילה ג.-ג:).
טעמי מצוות המחנה - השראת שכינה
יש לשאול, הרי כל המצוות והאיסורים הללו קיימים תמיד, ומדוע חזרה התורה וציוותה את החיילים להיזהר בהם באופן מיוחד במחנה? כמה תשובות נאמרו בזה, וכולן דברי אלוקים חיים.
הטעם היסודי שנזכר בתורה הוא "כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך", שישראל הם בניו של הקב"ה, והחיילים היוצאים להילחם למען ישראל חביבים לפניו, ועל כן הוא משרה את שכינתו ביניהם כדי "להצילך ולתת אויביך לפניך". הרי שהמחנה קדוש כעין קדושת המקדש, והחיילים צריכים להתקדש כעין הכהנים הנכנסים לעבודת הקודש. אבל אם תימצא במחנה ערוות דבר, יסלק השם שכינתו מעימנו.
והוסיף רש"י ופירש על פי חז"ל, שדווקא החיילים זקוקים ליותר סיעתא דשמיא, שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, ועל כן עליהם להיזהר יותר מכל דבר רע.
המלחמה עלולה לקלקל את החיילים
הרמב"ן פירש, שידועים מנהגי החיילים במחנות שהם פרוצים בכל האיסורים. כפי הנראה החיילים, שנמצאים בלחץ נפשי של אימונים קשים וסכנות, רוצים להשתחרר מהלחץ, והדרך הקלה לכך היא על ידי קלות ראש, ניבול פה ועיסוק בענייני עריות. נוסף על כך, הצורך להילחם תוך סיכון נפשות פורץ את המסגרות ומגלה עוצמות שאינן מוכרות, ואם החייל לא ייזהר לגדור את עצמו, כוחות החיים הללו עלולים לנטות לכיוונים שליליים.
לבד מזאת, כאשר אדם נמצא עם משפחתו הוא גודר את עצמו יותר מענייני עריות ופריצות, וכשהוא פורש לצבא, גובר החשש להרס מערכת הערכים המקובלת.
וכאשר קורה האסון והבן עוזב את הדת, הדבר גורם למשפחה התורנית סבל מתמיד. הכאב מעיק בימים ואינו מניח בלילות. השנים אמנם מרפאות במקצת, אבל הכאב נותר דוקר תמיד, והצער ותחושת הכישלון מלווים את המשפחה בכל שעותיה, היפות והקשות, כמו סוג מסוים של אבל שהזמן אינו מצליח לרפאו עד יום אחרון, שגם אז עוד מקווים ומייחלים, אולי הבן יחזור בתשובה
המחנה והשלום
המלחמה מעוררת באדם כוחות חיים אדירים, שנובעים מהרצון הבסיסי, החייתי, לחיות. אך יחד עם זה היא עלולה לטשטש את האידיאל האמיתי של האדם, שלא נועד לעסוק במלחמות והרג, אלא להוסיף חיים וברכה בעולם.
לו היינו נשארים באותה רמה גבוהה של מעמד הר סיני, יצר הרע ומלאך המוות לא היו שולטים בנו, שם השם היה נקרא עלינו, וכל שבעת העמים שהתגוררו בארץ היו מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. חלקם היו בוחרים להתגייר גיור מלא, חלקם להיות גרים ותושבים, ורובם מן הסתם היו הולכים לארץ אחרת והשם היה נותן להם ארץ טובה כפי שנתן לגרגשי (אורות, המלחמה ד', עמ' יד).
אבל משחטאנו בחטא העגל, יצר הרע ומלאך המוות שולטים בנו ואנו נזקקים למלחמות. ואף על פי כן עלינו לכוון את מלחמותינו לתיקון העולם, ועל ידי כך להתקרב למצב האידיאלי. וזהו שציוותה התורה לשמור על קדושת המחנה. ללא שמירה זאת נהיה ככל העמים, שמנהלים מלחמות לפי האינטרסים המזדמנים, מה שגורם בהכרח למעגל מלחמות שאינו פוסק.
שמירת קדושת המחנה יכולה להביא להצלחת המלחמה במובן העמוק ביותר - להכרית את הרע ולהגביר את הטוב, ולעשות שלום אמיתי.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם