תדמית האשה התורנית (לבנות)

שלום לך יקרה!
אני קוראת את שאלתך ומרגישה שיש בתוכך קונפליקט פנימי.
מצד אחד יש לך רתיעה מלימוד תורה לבנות ומצד שני את כותבת שזה מהמם ושבנות מתקדמות מבחינה אישית ע"י לימוד תורה. את מוסיפה וכותבת שייתכן והרתיעה שלך קיימת כתוצאה מהתנהגותה של אמך כלפייך.
אני מאוד מבינה את הרתיעה שלך, אני חושבת שהרתיעה שלך היא מאוד הגיונית ונורמלית.
המקרה שלך מזכיר לי את התקופה שבה למדתי במקום מסוים.
אחת מבנות הדירה שלי הייתה ידועה כ"צדיקה", הייתה לומדת עד מאוחר, הייתה מרבה ללמוד דברי תורה ולהתפלל. אבל...
כל בוקר היא הייתה קמה להתפלל ותיקין. לכאורה כל הכבוד לה, אך היא הייתה מתפללת ותיקין בקול!! כך שכל בוקר היא הייתה עושה לנו השכמה באמצעות תפילתה העוצמתית...
כשהערנו לה על כך שתפילתה מפריעה לנו לישון היא ענתה, שרק ע"י תפילה בקול היא מצליחה להתכוון בתפילה ועוד הוסיפה והמליצה לנו לקום ולהתפלל ותיקין...
מאז, יש לי רתיעה מאנשים שמתפללים ותיקין. מי שמתפלל ותיקין נראה בעיני כצבוע, המקפיד על תפילה יותר מאשר על "בן אדם לחברו".
כיום, אני מבינה שזה לא מדויק. ישנם הרבה אנשים צדיקים באמת שמתפללים ותיקין יחד עם זאת מקפידים על "בן אדם לחברו".
לפי מה שאני מבינה ממך, את נמצאת במצב דומה, את מבינה שהרתיעה שלך לא נובעת באמת מתוך מחשבה שלימוד תורה לבנות זה רע, אלא מתוך רתיעה והסתייגות מהתנהגותה של אמך.
כלומר בשכל את יודעת שלימוד תורה זה טוב, אך ברגש, זה קשה.
לכן, לעניות דעתי אם כרגע קשה לך ללמוד תורה מעבר לנדרש בביה"ס, את לא חייבת להקשות על עצמך יותר מידי, זה בסדר שקשה לך, ובע"ה עוד כמה זמן שתצליחי בע"ה להפריד בין דרכה של אמך לבין ערכו של לימוד התורה באופן הרגשי, יהיה לך יותר קל.
ייתכן ואת שואלת את עצמך מהי הדרך שעליך לעשות בכדי להצליח להתגבר מבחינה רגשית על הרתיעה הזו?
אני יכולה לנסות ולהציע כמה רעיונות, אך בסופו של דבר את יודעת הכי טוב מהו הדבר הטוב והנכון ביותר בשבילך.
אני לא מכירה את אימא שלך, אבל אולי כדאי לדבר איתה לשתף אותה בקושי שלך, (כמובן בעדינות ובלי לפגוע) וללבן איתה ביחד את התחושות הללו שלך.
בנוסף, אם את רוצה הייתי מציעה לך לנסות ולשתף חברה טובה שאת מעריכה ואוהבת בקושי שלך ולנסות ללמוד איתה משהו במשותף שמעניין אותך, ואולי ע"י הלימוד המשותף, בנחת, בכיף, עם חברה טובה, יוכל לעזור בהתגברות על הרתיעה.
וכן, עצם זה שאת מודעת לכך שיש לך רתיעה מלימוד תורה לבנות הנובעת מהתנהגותה של אמך, מראה על כך שאת כבר בדרך לפתרון, להתגברות.
ועוד דבר אחרון, גיל ההתבגרות הוא גיל המלווה בהרבה מתחים וקונפליקטים בין ההורים לילדים, הקשיים שלך עם אמך הנם נורמלים ושכיחים לשלב בו את נמצאת בחייך.
ישנם הרבה מתחים בין הורים לילדים בגיל הזה שנובעים מסיבות שונות. את כותבת שהקושי שלך עם אמך נובע מנקודה זו של לימוד התורה שלה אל מול התנהגותה אלייך. אני לא מכירה לא אותך ולא את אמך, אך ייתכן שהקשיים בנכן נובעים גם בגלל בגיל והשלב בו את נמצאת בהתבגרותך ובע"ה בעוד כמה זמן, היחסים בינך לבין אמך ישתפרו, והרתיעה בע"ה תדעך גם היא.
ואולי עוד נקודה קטנה לסיום. בעקבות הדברים שכתבת משתמע שבנית לעצמך תדמית מסויימת בראש של "אשה תורנית". תנסי לחפש סביבך דמויות כמו מורות באולפנה שאת מעריכה ואוהבת וחיות באורח חיים תורני. תגלי, שיש המון נשים שמצליחות לשלב בין תורה לבין "בין אדם לחברו" ולשאר תחומי החיים. ההסתכלות הזו, הגילוי והלימוד- "כיצד אפשר אחרת" גם הם יכולים לסייע.
לסיום, אני באמת רוצה לומר לך כל הכבוד על היכולת להיות מודעת לעצמך, מודעת לקושי ולרתיעה ועוד יותר מכך, על הגבורה לומר את הדברים ולרצות להתמודד איתם.
אשמח מאוד לשמוע האם דברי סייעו לך במשהו, את מוזמנת לכתוב אליי למייל.
שיהיה לך ברכה והצלחה בכל,
בריאות ושמחה,
אודליה.
odelyaf@walla.com