שרות לאומי

שלום לך...
מועדים לשמחה..השאלה שאת שואלת חשובה ומשמעותית מאוד. אינני יודעת מי את ,באיזה בי"ס את לומדת וכו´, אני מניחה כי את בשלב המתקרב להחלטה האם לעשות שירות לאומי בכלל, ובאיזה מסלול אני רואה את עצמי בשנה/שנתיים הקרובות.
זוהי אכן החלטה חשובה בשלב שאחרי התיכון, והיא פותחת פתח לעולם חדש,הזדמנויות חדשות וסלילת דרך משלך...
ראשית חשוב להבין כמה נקודות שאולי יעזרו לך בבירור:
1. ישנו הבדל בין הציבורים השונים והיחס לשירות לאומי והשתתפות בעשיה עם המדינה.
בציבור הדתי-לאומי ישנה השתתפות במוסדות הלאומיים כמו צבא ושירות לאומי שהוקם במטרה לשתף את הבנות הדתיות בעשייה הכללית בתוך עמ"י.כחלק מיחיוב נשים במלחמת מצוה כמו שנפסק ברמב"ם בהלכות מלכים - ובהסתמך על הרדב"ז שם המסביר שהכוונה ברמב"ם שהיו מספקות מים ומזון - כלומר חיזוק העורף, דבר המתבצע בשירות לאומי.
הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שבנות ישרתו במסגרת לאומית,כפי שמשרתת בת המגדירה עצמה כלא דתיה.חשוב להדגיש כי בתוך המסגרות הרגילות של צבא,לא מתאפשר בחור/ה דתייה לשרת בצורה נכונה ששומרת על ערכינו ותורתינו, ולכן קמו מוסדות שמאפשרות את ההשתתפות והיחד. אנו רואים את עצמינו שותפים במוסדות המדינה ורוצים לתרום את חלקנו יחד עם עמ"י כולו.
נכון הדבר שגם בתוך הציבור שלנו ישנו שוני בגישה לגבי שרות לאומי. יש שיגידו כי יש חשיבות רבה מאוד לתרום שנתיים במסגרת זו,ויש שיגידו כי שנה בלבד. יש שידברו על מסגרות מסויימות אליהם כדי לפנות ולא לכל תחום ומקום אפשר ללכת ועוד.
2. הזכרת שמות של רבנים מהציבור החרדי. אנו צריכים לברר לעצמנו איפה אנחנו,לאן אני משייכת את עצמי. הרבנים הללו עצומים וגדולים בתורה, ויחד עם זאת הם מתנגדים לא רק להליכה לשירות הלאומי,אלא גם להליכה לצבא, ולכל השתתפות לאומית עם מוסדות המדינה. הם לא יהיו שותפים בטקסים הכלליים,בימי הזכרון,יום העצמאות וכו´. כלומר מבחינת אידיאולוגיה,אנו שונים...


כתבת דבר נפלא בנוגע לבניית בית-שזה חסד עצום ובעצם-החסד... ודבר נוסף אותו הזכרת-שנת חסד שנהוג לעשותה בציבור החרדי.
ראשית כל-אין ספק כי החסד הגדול ביותר הוא הקמת בית בעמ"י, בית של תורה,של חינוך והוצאה לפועל של כל מה ומי שאנחנו. בעצם אלו חיים של ´שרות לאומי´.. הדרגב הגבוהה ביותר של ´ואהבת לרעך כמוך´ היא קשר בין בני זוג! אבל הדבר לא סותר.
בחורה שסיימה י"ב בדר"כ לא בשלה עדיין לנשואין. היא לא בנתה את עצמה עדיין. נכון שאף פעם לא נבנים לגמרי (רק כשמגיעים ל-120) והרבה מהעבודה נעשית ביחד, ובכל זאת- יש בסיס של בגרות/בשלות/גיבוש עולם פנימי שבונים ומעצבים בחיים שאחרי. היציאה לשירות יכולה לתרום המון. וכאן נדרשת זהירות רבה. אנו רוצים לתת ולהעניק במסגרת שכולה מוקדשת לעשייה ללא שום דבר ברקע כמו:עבודה,לימודים,משפחה. שנה שבה יש פנאי להשקיע ולעזור,תוך כדי צמיחה אישית שלי. לא בכל מקום אוכל לצמוח טוב,לפעמים הבנות בדירה יקשו על השנה,לפעמים העבודה לא טובה לי,או המקום,האנשים. לכן, ישנה חשיבות רבה לדאוג לסביבה טובה מבחינה תורנית וחברתית. לא לכל מקום אייעץ ללכת. יש מקומות בהם אפשר להדרדר ואין שום סיבה להרוס במקום לבנות.

אכן,יש בציבור החרדי ´שנת חסד´ וזה דבר נפלא, שלא מצוי בכל המגזרים,רק במקומות מסויימים. בדר"כ לא עושים את זה.רוב הבנות הולכות לסמינר,ממשיכות ללימודים...על מנת להתחתן וכפי שאמרת לממש את האידיאל של הקמת בית.
רוב הבנות לא עושות זאת,שוב מהסיבה שציינתי קודם-הם לא רואות טעם בהשתתפות בשירות לאומי/צבא וכו´, וממילא אין צורך בשנה מיוחדת של חסד..

בעז"ה תתחתני ותעשי הרבה טוב וחסד, הדבר לא עומד בניגוד לשנה בה תורמים בדרך של השתתפות עם עמ"י בהתנדבות.

בקשר לדברי הרב אליהו, אני יודעת כי בניו שירתו בצבא,אף היו קצינים וכו´. (הרב שמואל אליהו-רבה של צפת) וכאשר בנות מגיעות ושואלות בצורה פרטית,תיתכן תשובה כזאת,בהתאם למצב של אותה בת. את יכולה לנסות ולשאול ספציפית אליך.

בנוסף,דעי כי יש בנות שמשלבות שירות עם מדרשה ללמודי יהדות.
אולי זו אופציה טובה יותר עבורך?
בכל מקרה,עשי את ההחלטה הטובה ביותר עבורך,
אם הורייך יכולים לעזור,שתפי אותם בנושא.
הצליחי באשר תהיי.
עמ"י זקוק להרבה רוח ועזרה בכל התחומים, ובעיקר להרבה אהבת זולת ועשיית חסדים.

אם תרמי לשאול,להגיב,להאיר,להעיר...בשמחה.

adigut@walla.com


חג שמח!


עדי-חברים מקשיבים.