שקרים

שלום וברכה!

צדקת באמירתך כי האיסור לשקר נזכר בעשרת הדיברות. שם נאמר: "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות, כ, יב) אמנם איסור זה ספיצפי לעת מתן עדות.
אף על פי כן בנ"ך נזכר כמה פעמים כי השקר הוא מגונה ויש לדבוק באמת. כאשר דוד המלך מתאר את האיש החסיד אשר ראוי להיכנס בשערי המקדש הוא אומר שאדם זה צריך להיות ' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהילים טו) מכאן שחובת אמירת אמת היא תנאי הכרחי כדי להחשב עובד ה'. כאשר אדם דובר אמת ולא מחפש לשקר כדי להרע לחברו הוא מקיים את מצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח)

עד כאן עניתי על שאלתך הראשונה, כעת ברצוני להתייחס לשאלתך השניה. אני מבין מדבריך כי בעבר היה מקרה בו שקרת וכעת את מצטערת על שקר זה ומרגישה רגשי אשם.
הנחמה על החטא הוא חלק מתהליך התשובה ולכן הצער על ששקרת היא בטוי של חזרתך בתשובה. אולם אין כל דרישה הלכתית להשאר בצער זה. מעלתה של התשובה היא שהיא מאפשרת לאדם להתחיל דף חדש בחיו. גם אם בעבר הוא עשה מעשים לא ראויים כאשר הוא מתחרט עליהם ומקבל על עצמו לא לעשותם -עוונותיהם נמחלו והוא נחשבו רצוי ואהוב לפני הקב"ה. לכן אני מציע לך להמשיך בדרך החדשה לא להצטער על העבר יותר מדי כי אנו בני אדם ובני אדם טועים. מה שחשוב הוא שחזרת בתשובה וכעת אינך רוצה עוד לשקר.

מקווה שעזרתי
כל טוב
דוד
הערה: המשיב אינו רב