שאלה
שלום שמי שושי ואני בת 16 אני גרה בראשון לציון שנחשבת עיר חילונית ברובה...וזה העיניין...אני לא פעם ולא פעמיים נפגשת בתופעה מאוד עצובה וכואבת שיש חילונים שפשוט שונאים דתיים מעצם היותם דתיים!!! אני חיה בחברה שרובה חילונית מאז שאני מכירה את עצמי ולא פעם קרה לי שאני ישבתי בתור לרופא שיניים ליד שתי בנות חילוניות וכשהן ראו שאני יושבת לידן הן רק חיפשו מקום אחר לשבת בו (אני חייבת להודות שבהתחלה נורא כעסתי עליהן אבל אחר כך חשבתי שהן בסך הכל מיסכנות שלא רק שהן לא יודעות מה הפירוש אוהלה של תורה אלא גם שאינן מעוניינות לנסות להבין אנשים ששונים מהן) לא פעם ראיתי שגם סיפרו סודות אחד לשני שזה עלי (בגלל הדת) וזה כבר היה ניראה לי מעשה תינוקי מאוד (אני למדתי ב"נוער מכבי" חוג של קופת החולים "מכבי" ואני חייבת להודות שנורא חששתי שלא יקבלו אותי בכיתת הלימוד בגלל הדת והופתעתי לטובה כשראיתי שאנשים מקבלים אותי כמו שאני ושיניתי את דעתי על החילונים כשראיתי שלא כולם שונאים דתיים ואני מנסה מאוד לשמור איתם על קשר כדי לנסות לשבור סטיגמות ודעות קדומות) אבל מה לעשות שאני נורא מתעצבנת על זה ואני מנסה ולשלוט על עצמי (ואני מצליחה בזה) אבל איך אפשר לנסות לשנות את הדעות שלהם עלינו? איך אפשר להתמודד עם הטיעונים שלהם למרות שכולנו יודעים ש-ל-א תמיד הם חסרי שחר ו-ל-א תמיד הם נכונים? אני לא ישנה את הדת שלי ואת האמונה שלי בגלל הסביבה אבל כשרוב הסביבה היא כזאת איך אפשר להתמודד איתה?
תשובה
תשובה
שלום רב
אני שמח שאת שואלת, ושאת רוצה כל כך לשנות את המצב. דעי, שעצם הרצון והענין בנושא הם היסוד החשוב ביותר לכך שהדברים בסופו של דבר ישתנו.
אכן לצערנו הרב יש לא מעט אנשים אשר גדלו בלא להכיר כלל את התורה ואת המקיימים שלה, ולכן הם היו ממש מנותקים, עד כדי כך שהגדר ההלכתי שלפי חלק מהפוסקים אל האנשים האלו הוא "תינוק שנשבה" שהוא כמו תינוק שנשבה על ידי הגויים וגדל מנותק לגמרי מישראל ולכן היחס אל המעשים שלו הוא שונה מאשר יחס שאנו מתייחסים אל מומר שהוא לא רוצה לקבל את דברי התורה ואיננו רוצה להתייחס אל התורה ואל מקיימיה בצורה נכונה למרות שהוא למד תורה בילדותו וכו'.
אמנם אנשים אלו גדלו הרבה פעמים בסביבה שיש גם אנשים דתיים אך הנתק מהמקור היה כל כך גדול שלא היתה פתיחות להכיר ולהתבונן וללמוד.
לכן לצערנו הרב יש לא מעט בעם ישראל אשר גדלו בצורה כל כך מנותקת, ואל המציאות הזו הצטרפה עוד נקודה גרועה ביותר, והיא שעצם הריחוק נתן את הבסיס לקבל כל מיני דעות כוזבות, כל מיני דעות וכל מיני מחשבות על אותם האנשים הדתיים, שהם ניזונו במשך השנים על ידי הטלויזיה ושאר כלי התקשורת אשר ניצלו בצורה זדונית את המציאות של הבורות והזריעו בתוך המחשבות דברים שיחזקו ויגדילו את הריחוק ואת הזלזול עד כדי ניתוק מוחלט כמעט.
אמנם, מול המציאות הזו שנראית לפעמים כל כך חזקה, כל כך קשה לשינוי, צריך להתחזק באמונה, צריך ללמוד שלא להתרגש יתר על המידה (ואשרייך שאת יודעת למרות כל הקושי לשלוט בעצמך ולא להופיע את הכעס הבא לפעמים ומציף את הלב ואת המשחבות) לדעת שהמצב שלהם הוא כמו של אדם שאיננו יודע, שאיננו שולט במעשיו ובהתנהגותו, ולדעת ולראות שזו מציאות מצערת, אשר אנו אשר אוהבים ומשתדלים להתחזק כל הזמן באהבת כל אחד ואחד מישראל, נשתדל בכל מאודנו להוציא את הפסולת הזו, ולדעת להתקשר אל הלב פנימה ולגרום לחיבור אמיתי בעם ישראל.
כלל חשוב צריך לדעת כאשר אנו ניגשים לקראת משימות חשובות ולא קלות, והוא שהאמת הגדולה, כאשר היא באה באמת מעומק הלב, כאשר היא באה מהפנימיות בצורה הטהורה שלה, גם אם לפעמים הדבר קשה, גם אם לפעמים ישנם עיכובים, אך בסופו של דבר האמת תנצח ותדחה מלפניה את כל הקלקולים, את כל הקשיים, ואת כל הריחוק.
דעי שאמנם הם משדרים ריחוק אך הרבה באמת זה מעל לפני השטח, הרבה זה מתוך התרגלות ואי הכרה, אך כאשר המחיצות האלו יפלו יתגלה לעין כל שבאמת הקישור הוא הרבה יותר עמוק, והחיבור הוא באמת עצמי ואין כל דבר אשר מסוגל לעצור את החיבור הזה.
צריך להתחזק באמונה, שדרך של עבודה מתמדת ויציבה בסופו של דבר תפורר את כל המחיצות, וכפי שאמרו לנו חז"ל כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ובסופו של דבר את מי שאוהב אי אפשר לשנוא, ולכן גם אם זה יקח זמן, גם אם זה לא יהיה קל שכן המחיצות הן לא קלות אלא מחיצות שנבנו במסירות במשך שנים, בסופו של דבר הן ריקות מתוכן והן לא תוכלנה לעצור את עצם האהבה אשר תופיע ותתגבר על כל הקשיים.
לכן חשוב ביותר שהתגובה על כל הדברים האלו, כל הצחוקים, כל ההתנהגויות הלא יפות, ראשית כל לראות אותן בצורה נכונה, ולא להתרגש מהן יתר על המידה, להבין ממה הן נובעות ולדעת שהן מסמלות שיש לנו עוד עבודה רבה, ושיש לנו זכות שאנו יודעים זאת ואנו יכולים בעבודה שלנו להיות שותפים עם אל בקירוב הגאולה של עם ישראל ושל כל העולם כולו.
כיום כבר קשה יותר להתכחש לכך, שהדרך של ה"דתיים" היא טובה יותר, שהיא שלמה יותר, ושאלו שמקבלים חינוך נכון הם אלו שימשיכו ובסופו של דבר יובילו את עם ישראל להיות טובים יותר ושלמים יותר.
כיום כבר אפשר לראות רבים מאלו שלא גדלו על יסודות התורה והמצוות אשר שולחים את הילדים שלהם אל חינוך דתי על מנת שיהיה להם קישור לעם ישראל, אל מסורת ישראל, אל עם ישראל וכו´, וכיום זה כבר ברור, אלא שיש כאלו אשר מפחדים מכל התהליך הזה ולכן הם מנסים להלחם נגדו אך מול התהליך אין להם כל סיכוי, התהליך האלוקי בסופו של דבר יגיע אל המטרה שלו.
לכן צריך להתחזק, להאמין שאנו הולכים בדרך הנכונה, ושמול כל האטימות וכל הסגירות בסופו של דבר האמת תופיע ותגבור.
צריך להוסיף אהבה, להוסיף חיבור, ומתוך החיבור הזה כאשר הוא יופיע בצורה טובה, אי אפשר יהיה לעמוד שכן הלב בפנים באמת את זה הוא מחפש.
פעם כאשר למדתי בישיבת רמת גן היה מפגש בין בחורי הישיבה לבין נוער מר"צ של ת"א ובמפגש היה כמובן ויכוחים רבים אשר אי אפשר היה כלל לנסות להתקדם, אמנם אז הגיע בחור אשר הוא מופלא מאד באהבת ישראל והוא חיבק בכל מאודו את אחד מאלו שהובילו את הויכוח ואת ההתקפות ואמר לו שהוא אוהב אותו, מול גילוי אהבה זו כולם היו בהלם ונגמרו הויכוחים, אמנם המשיכו דיונים אך הם היו כבר ברמה אחרת לגמרי, ברמה של הקשבה ושל מוכנות. אמנם דיונים אלו בסופו של דבר הפסיקו במפגש השני, כאשר זה שהיה המנהיג שלהם, שהיה מבוגר מהם בכמה שנים, השקיע את כל המאמצים על מנת שלא יצליחו להתקדם, הוא פשוט נאבק "על חייהם" של החניכים שלו על מנת שחלילה לא יחזרו בתשובה, ויותר לא התקיימו מפגשים.
צריך להאמין שהאהבה תנצח גם אם קשה לנו לפעמים להופיע אותה בצורה זורמת, בצורה שופעת, אך בסופו של דבר היא תופיע והיא תנצח את כל המחסומים אך אנו צריכים להיאזר בסבלנות רבה ולהאמין.
רוב השאלה שלך עסקה בצורת היחס לאותם שאינם שומרים תורה ומצוות, אבל בסוף השאלה כתבת נושא אחר וחשוב לא פחות - מה עונים להם, איך מחזיקים מעמד מול חברה שמתנהגת אחרת, מול הלחץ החברתי וכו'. לא התייחסנו באריכות לנושא הזה מפני שאת קיצרת בו. אם את רוצה את מוזמנת לכתוב שאלה אחרת בעניין.
בהצלחה
יצחק.