שמירת נגיעה: עגבניה או יהלום

שבוע טוב
ממש לא קשור לצביעות אלא לגדלות נפש ולאמת פנימית שמנחים אותך.
להבדיל ממדריכים ומדריכות אחרים שלא שמים קצוץ ואין להם בעיה מצפונית
לשחק אותה מצד אחד דמות חינוכית שיכולה להוביל חבר´ה ומצד שני באותה נשימה
לעבור על שמירת נגיעה, את קבלת כאן החלטה אמיצה שרק חושפת ממקצת כוחות
הנפש שרואים שהתברך בהם.
לעצם העניין, בשביל להבין בשביל מה בכלל לשמור נגיעה, צריך להבין ולהסכים
על דברים הרבה יותר בסיסים כמו למשל מדוע בחיים יש דברים שאנחנו מוכנים
שכל העולם יגע בהם ויש דברים שיתהפך העולם אבל אנחנו לא נביא לאף אחד
לגעת בהם.
בנים מתבגרים שנמצאים כבר בגיל שהם יכולים להדריך ולהוביל ועדיין לא
מבינים או מעכלים מדוע לא לגעת בבת למשל, מצהירים באופן הפשוט ביותר בפני
הבנות:
תקשיבי נשמה, זה נכון שאני מחבב אותך, אבל האמת היא שאני מעריך אותך ואת
הגוף שלך בדיוק כמו עגבניה סוג ז´ שמונחת כבר כמה ימים בבאסטה בשוק
מחנה-יהודה, זורמת עם חיוך מזמין כזה שכל העולם כבר הספיק למשש ולבדוק
אותה.
המון ´קונים´ לא באמת מתכוונים לקנות אותה, לקחת אותה הביתה, רק לבדוק
והיא, העגבני´ה זה לא ממש איכפת לה, היא חושבת שרק אם נוגעים בה וממששים
אותה אפשר לדעת מה היא שווה.
ואולי היא צודקת לא? היא הרי עגבניה.
בעצם, אם נחשוב על זה עוד קצת, אז ראית פעם איך בחור בן 18 שהספיק לעבוד
קצת ולחסוך בשביל גרוטאה שבקושי נוסעת מתייחסת לטרנטה שלו?
וזה לא משנה אם מדובר במכונית שלא הייתי נוגע בה גם עם מקל, הוא שטף
אותה, הבריק אותה, שם את השלט של ה´נהג חדש´, הצמיד לה אם הוא ממש שרוט
צמיגי מגנזיום ודפק לה אזעקה כאילו אנחנו מדברים לפחות על מרצדס SKL600
חדשה.
בואי נראה אותך מנסה לגעת לו באוטו. בוא ונראה מישהו מנסה לגעת לו באוטו,
סתם ככה, את יודעת, להוריד לאוטו איזה צ´פחה נחמדה, חיבוק אוהב, בידידות
כמובן.
הוא יתחרפן עליו לגמרי.
"אבל למה?" תשאלי אותו, "כולה אוטו"?
"מה ז´ומרת?" יענה לך נעלב, "זה האוטו שלי! יודעת כמה זמן עבדתי בשביל
להשיג אותו? נראה לך שאני אתן לכל מטומטם לגעת לי באוטו, למה מזה פה
מכירת סוף עונה? רשום עליו סייל?".
ואם הם עדיין לא מבינים מה הקשר בין מידת הנגיעה לערך הדבר, את יכולה
להזמין אותם לחנות השעונים של ´רולקס´, איפה שמוכרים שם שעונים שעולים
20.000 שקל ויהלומים שעולים 90.000 שקל.
השעונים והיהלומים סגורים ומסוגרים במעטפות של זכוכית עבה ואף אחד
חוץ מהמוכרת שמוציאה את זה עם כפפות בידיים שלה, לא יכול לגעת בדברים
האלו.
כי ככה זה שמדובר ביהלומים ששווים זהב.
מה שמזכיר לי את ה´מרצדס מייבך´ שהובאה באופן מיוחד וחד פעמי לארץ
בתערוכת מכוניות בשם ´אוטומוטור´ לפני כמה שנים.
מדובר במכונית שעולה מעל 7.000.000 שקל, (ולא, לא הגזמתי).
המכונית הייתה סגורה מאחורי חבל מיוחד במתחם סגור כאשר רק השליח הגרמני שהגיע במיוחד מגרמניה הורשה לגעת בה.
הסתכלתי על המחזה והבנתי מזה המשמעות של ´שמירת נגיעה´.
מבינה?
´שמירת נגיעה´ זה הרבה יותר מאשר חברה לייטים שלא איכפת להם מהדברים האלו
ואת יודעת שיש מצב מאוד סביר שעוד כמה שנים ה´כיפה´ היחידה שהם יכירו
תהיה רק שם של אתר באינטרנט.
שמירת נגיעה זה גם באופן הפשוט ביותר הצהרת כוונות של כל בת ובת על הגוף
שלה ועל כמה שהיא מעריכה אותו.
שמירת נגיעה משליכה באופן הישיר ביותר האם הבן שעומד לידך מעריך אותך כמו
שהוא מעריך עגבניה רקובה בשוק ולכן הוא מרשה לעצמו לגעת בך, או שהוא
מעריך אותך כמו יהלום יקר ולכן הוא מקפיד שלא לגעת בך.
ובהגיע רגע הניסיון ,כל בת ובת יכולה להחליט ולבחור באופן הפשוט ביותר:
האם אני עגבניה, או יהלום.
ואם הבן מתגלה כקשה הבנה ואו כ´ראש קטן´ במיוחד והוא לא יודע להבדיל בין הבת שמולו לבין עגבני´ה, אז כן, נראה לי שמאוד כדאי שכל בת תדאג להבהיר לבן בצורה מאוד פשוטה וישרה:
כפרות, אולי התבלבלת וזה בסדר לגמרי כי אף אחד לא מושלם, אבל אם אתה מחפש עגבניה לגעת בה, השוק כבר ניסגר.
והיהלום הזה שאתה רוצה לגעת בו?
סורי, אבל הוא לא למכירה, הוא שמור.
מה לעשות, להיות בת מלך זה גם מחייב.

בשורות טובות
אבינועם
avinoam811@gmail.com