שאלה
שלום כבוד הרב! יש לי שאלה או יותר נכון התייעצות. אני בת 18 מתחילה עוד מעט שרות. יש לי חבר כמעט 4 שנים בתחילה כשהכרנו היינו מאוד חלשים בדת והעיניין של שמירת נגיעה וכ"ו אפילו לא העסיק אותנו ברוך ה' זכינו אחרי שנה וחצי חברות לעבור שינוי גדול בכל הגישה לדת מהרבה בחינות וגם כמובן בעיניין של שמירת נגיעה והצלחנו לשמור נגיעה למשך שנתיים וחצי ללא נפילות בכלל עם המוון המוון גדרות שהוספנו חלק על דעת עצמינו וחלק בהתיעצות רב בשעה טובה היתארסנו ואנחנו מתכננים להתחתן בעוד חצי שנה (לצערי לא ניתן להקדים יותר מזה). עד כאן הכול נירא מושלם לא? טוב אז לא ממש... לפני כחודש נפלנו בשמירת נגיעה ולאחריה באו עוד כמה נפילות בכולם עצרנו את עצמינו אחרי כמה דקות ועברנו תהליך של תשובה אבל הכול כל כך השתנה כל משבנינו ועבדנו עליו כל כך הרבה זמן פשוט נהרס אנחנו שנינו שבורים ולא יודעים עוד מה לעשות פתאום הדבר שהיה נירא לנו שלעולם כבר לא יקרא לפני החתונה נירא כניסיון שפשוט אי אפשר להחזיק בו ודווקה כל כך קצת זמן לפני החתונה. כביכול יש אפשרות לחזור לדרך הישר בידיוק בדרך בה הצלחנו לבנות זאת בהתחלה של השנתיים וחצי האלו. הבעיה היא שזה דורש ממנו להיות בקשר יחסית קר וקשוח כלפי. לפחות בהתחלה עד שיהיה אפשר לאזן את זה הבעיה היא שלפני שנתיים הדבר הזה דרש מאיתנו המווון כוחות נפש חוסר הבנה אחד של השני ותקופה מאוד קשה של כחצי שנה... אני לא יודעת אם אתה מבין בדיוק על מה אני מדברת אז אני אתן כמה דוגמאות לדוגמא בהתחלה היה לי מאוד קשה שהוא הפסיק להחמיא לי על מראה חיצוני או סתם להיות קיצ'י ברור שזה הכרחי לבנתיים אבל אני שהייתי כל כך רגילה לזה מייד פירשתי את זה כאילו הרגש הזה כבר לא קיים אצלו ולא שהוא סתם לא מוציא אותו. עוד דוגמה הוא היה מאוד קשוח בעיניין של זמני שיחות ופגישות שהרב קבע לנו עד כדי כך שאם הייתי בוכה בפגישה ונגמר הזמן הוא היה הולך... ברור לשנינו שהקצנה כזאת לא טובה לקשר ומאוד קשה לו גם עם זה שזה פוגע בי אבל אנחנו לא יכולים למצוא שום פיתרון אחר זה או שמקררים את הקשר או שניפול (לפחות תקופה מסויימת של כמה חודשים עד שמתרגלים למציאות ולא חושבים כל הזמן על מגע) למה לא יכול להיות פשוט שכיף וטוב בקשר בלי להיות כל הזמן במצב של כמעט נפילה? ואם אפשר אז איך עושים את זה?!
תשובה
שלום וברכה
ראשית, שיהיה בשמחה רבה. זכו להקים בית שמח, בריא, קדוש וטהור בישראל.
שנית, האתגר שאתם מתמודדים עימו הוא אתגר משמח. לא עצוב. תארי לך חס ושלום שלא הייתם נמשכים האחד לשני, ושבכלל לא הייתם רוצים להיות גם בקשר גופני. אז זו הייתה בעיה של ממש. לעומת זאת, מתברר לכם שאתם נורמאליים ובריאים, ושאתם כן רוצים להיות קשורים האחד בשני.
מעתה והלאה האתגר העומד בפניכם אינו לחפש תירוצים למה נפלתם, אלא להכריע כי אתם רוצים לבנות בית שיהיה אכן בנוי לתלפיות, עם כל המרכיבים שלו, וביניהם גם מרכיב הקדושה והטהרה. הדבר אינו דורש קשר קר וקשוח, אלא הפרדה בין שלב האירוסין שאתם נמצאים בו, שהוא שלב של קשר רוחני בלבד, ובין השלב שאליו תגיעו בעזרת ד' לאחר חתונתכם. הדבר דומה (אם כי לא זהה) לתקופת האירוסין שהייתה בימי המקרא והתלמוד, בו זוג היה מאורס הלכתית במשך כשנה, והדימוי היה דימוי של הליכה במדבר ("זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותייך") – אהבה גדולה, אך לא ממומשת.
אשר על כן, העמיקו בלימוד ובהבנת המשימות הרוחניות של תקופות האירוסין, וראו אותה לא כעול נורא, אלא כתקופת זוהר שבאה להעמיק בכם את הקשר הנפשי ביניכם, והחליטו כי אתם מציבים לעצמכם את הגבולות הראויים לדבר זה.
אשמח אם תקראו את המאמרים הבאים, העוסקים בתקופה הנפלאה שאתם נמצאים בה (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21456; http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20339; http://www.ypt.co.il/show.asp?id=41275) ותקבלו משם את הכוחות להתמודד עם המציאות שלכם. אשמח להמשיך ולעזור.
כל טוב והרבה שמחה