שאלה
אם אפשר לקבל התיחסות הלכתית (לאו דוקא פסק) לשאלה: האם זכות המדינה לתפוס אתרי טבע או חופי ים לתת אותם לזכינים ולגרום בכך לאדם הפרטי לשלם על מנת להשתמש באתרים אלו. בניסוח אחר, למי שייך הטבע בארץ ישראל? עד כמה יכולים אנשים פאטיים להשטלת בכוח הממון על אתרי הטבע? אשמח לקבל גם פרוט מקורות. תודה!
תשובה
לשואל/ת שלום.
העיקרון של "דינא דמלכותא דינא" מושתת על ההנחה ששטחי הארץ שייכים לרבון ובמקרה דנן המדינה כל עוד אין הם שייכים באופן מוחלט לאדם פרטי. כך כפי הנראה גם מקובל בכל העולם. לאור זאת הרבון יכול להחליט על אופן השימוש בנכסים. אמנם יש הסוברים שארץ ישראל אין ריבון - אלא ריבונו של עולם - או כלל ישראל ולכן יש אומרים שאין דינא דמלכותא בארץ ישראל.
בענין זה ניתן לעיין באנציקלופדיה התלמודית בערך 'דינא דמלכותא'.
ודאי יש למדינה לנהוג בשיקול דעת ובזהירות ויושר בשמוש ובהקצאת קרקעות ונכסי המדינה ולא כאדם פרטי העושה בתוך שלו.
הרב יוסף יגודה