שאל את הרב

שיתוף פעולה בצוות/בין מדשים

חדשות כיפה חברים מקשיבים 04/05/09 22:20 י באייר התשסט

שאלה

שלום.אני מדריכה של שבט מעפילים. השבטים אצלנו בסניף מעורבים, וזה יצר לפני כמה שנים (בערך 3) מצב של חוסר צניעות חריף, ירידה של חניכים בעבודת ה', סגנון לבוש וכבוד. המדשים שלי ואני ניסינו כמעט הכל. הצעתי לדבר איתם אחד על אחד, אבל למדשים שלי יש התנגדות. השאלה שלי היא מה עוד אפשר לעשות?? והאם זה נכון מוסרית להמשיך בדרך שאני מאמינה בה ללא עזרת ושיתוף המדשים? אלה חניכים שבאמת רוצים לחזור למה שהם היו, רק מפחדים להגיד את זה.בבקשה תענו לי מהר!!! תודה רבה רבה!!

תשובה

שלום.
אפשר לחלק את השאלה שלך לשניים: החלק המקצועי והחלק המוסרי. השאלה המקצועית נוגעת לאופן שבו את מתקשה להגיע עם המדריכים שאיתך לשיתוף פעולה ולהחלטות מוסכמות. הסוגיה המוסרית היא נושא בפני עצמו, שלגביו יש מחלוקת בינך לבין המדשים.
אני אתמקד כאן בחלק המקצועי, כיוון שלמיטב הבנתי הקושי שלך הוא לא בהחלטה האם כדאי להפריד או לא (את בעד להפריד), אלא באופן היישום של ההחלטה שלך כאשר יש התנגדות של המדשים. חשוב לי לציין שלא לגמרי ברור האם את בעד להפריד או לדבר איתם אחד על אחד – ולזה המדשים לא מסכימים. אולי זה גם וגם?
להדרכה בזוג או בשלישייה (לעומת הדרכה לבד) יש יתרונות וחסרונות. אחד החסרונות, כפי שאת מתארת בשאלה, הוא שצריך לפעול בתיאום די משמעותי כדי להצליח. מצד שני, המחיר של חוסר תיאום הוא לא רק "אי הצלחה", אלא סיכוי לפגיעה משמעותית באמון שהחניך רוחש למדריכים. כשהחניכים "קולטים" שיש ויכוח משמעותי, שהמדריכים מסוכסכים, לא מכבדים זה את זה או פשוט לא מתואמים מספיק במסרים ובתחושה שהם מעבירים לחניכים – הם פחות יטו "לקנות" את מה שהמדריכים "מוכרים". יש תחושה של זיוף, יש חשד. יש ספק. ואז לא רק שקשה ליצור השפעה חינוכית, קשה גם לקיים את הבסיס הכי בסיסי של ההדרכה: קשר אישי של בטחון ואמון.
לכן האפשרות "ללכת עם האמת שלך" בלי להתחשב במדריכים שאיתך היא יחסית קיצונית ולא מאוד מומלצת באופן כללי. זו אפשרות שבעצם מדרדרת את אי ההסכמה למאבק כוחני של הורדת ידיים: אני אומרת לחניכים שמפרידים, והמדריך האחר אומר שלא, את עושה שיחות אישיות והמדריכים מתעצבנים עלייך... זה מאוד בעייתי וגם ממש לא ברור מה יצא מזה בעצם.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? דבר ראשון – להשקיע בשיחות עם המדשים. לקבוע פגישות מסודרות, בשעה מסוימת, לשבת עם מסגרת זמן מספיק רחבה (אל תקבעו לדבר חצי שעה למשל, אלא יותר קרוב לשעתיים) ולדון, להתווכח, לדבר, לטעון ולשאול. במקרים רבים אחת הבעיות היא שכל השיחות והדיונים סביב סוגיות עקרוניות מתקיימים "בדרך אגב": בשיחות מסדרון, בלחשושים במהלך ישב"צ, בטלפון, וכו'. במצבים כאלה, בגלל לחץ הזמן והסביבה, יש לחץ יותר גדול "לנצח" את האחר, ואז השיחה היא בעצם יותר קרב חרבות – ולא דיון אמיתי. אם תצליחי לארגן מפגש מסודר (ואולי יותר מאחד, אם צריך), שבו כל המעורבים בדבר מתכנסים, מאזינים לאחרים בסבלנות, משמיעים את הטיעונים שלהם ומנסים יחד למצוא פתרונות – הסיכוי לשיתוף פעולה עולה באופן ניכר.
עוד צעד שיכול לעזור הוא גישור. אם יש דמות שמוסכמת על כולכם, שיכולה לסייע לכם לברר את העמדות שלכם ולנסות להגיע לפתרונות (בוגר/ת של הסניף? הקומונרית? הכל אפשרי), זה בהחלט יכול לעזור לרענן את החשיבה ולייצר מוטיבציה של כל הצדדים להגיע להסכמה.
אם הצלחנו – מעולה. אבל מה אם לא? אז השאלה שנשאלת היא האם את מסוגלת להישאר בתפקיד ולנסות לתרום כמיטב יכולתך – למרות שיכולת ההשפעה שלך מוגבלת (כיוון שלא קיבלו את דעתך בעניינים מסוימים), או שאת מרגישה שאת לא יכולה לסבול את המצב בשום אופן. כל אחד יכול להרגיש משהו אחר במצבים שונים, ולכן זה לגמרי תלוי בך. בכל זאת, אפשר להניח ש"ניתוק מגע" יהיה מוצדק או כדאי יותר כשהמחלוקת היא מאוד עקרונית, כשאי ההסכמה היא בסוגיה מהותית שיש לה השלכות על תחומים רבים וחשובים.
במקרה שאת מתארת יש לכאורה שתי סוגיות: עצם ההפרדה והשאלה האם לקיים שיחות אחד על אחד. אני מסכים שאלו נושאים חשובים, אבל מצד שני הם כאלה שניתן אולי "לגשת" אליהם מכמה כיוונים, באופן יצירתי. את כותבת שכשאין הפרדה יש חוסר צניעות וחוסר כבוד. גם אם זה אכן כך, עדיין, גם במצב של שבט מעורב אפשר לעבוד על חיזוק ערך הצניעות או ערך הכבוד. באופן דומה, גם אם תסכימי שלא לזמן כל חניך וחניכה לשיחה רשמית על המצב בשבט, הרי את כמדריכה ממילא מדברת עם החניכים בכל מיני שיחות פה ושם: כשהולכים הביתה, כשמחכים לתור במשחק בסניף, ובעוד כל מיני הזדמנויות שאת כמדריכה יוצרת ומנצלת במהלך הפעילות המשותפת כדי לשוחח – ובעיקר כדי להקשיב. זה חלק מהותי מהתפקוד של כל מדריך. אז אולי את בעצם לא חייבת את השיחה הרשמית, ויכולה גם דרך שיחות לא רשמיות לקבל תמונת מצב לגבי "מה קורה עם החניכים" וגם להביע את העמדות שלך לגבי מה כדאי וראוי (עוד בנושא שיחות וחיזוק הקשר האישי – בקישורים שבתחתית העמוד).
לכן במקרים רבים, אם מצליחים לגייס סובלנות למציאות שאיננה מושלמת לדעתנו, עדיין אפשר לנצל המון הזדמנויות לעשות שינוי ולהשפיע. אם משלבים הידברות מושקעת עם היכולת לקבל (לפעמים, ובמידה הראויה לדעתך) פשרות, אפשר ליצור, לשנות ולהשפיע – גם כשהתנאים לא מושלמים.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

קישורים רלוונטיים:
על קשר אישי ו"רמה" של פעולות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=170939
מערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198

כתבות נוספות