שאלה
שלום לכבוד הרב.
ב"ה התחלתי שי"ל במקום חדש ואני נהנית בו.
הבעיה שהיא שהמקום מעורב ולעיתים אני תוהה
אני עושה נכון כשאני עובדת עם גברים מבוגרים?
(חלקם עם פיגור, חלקם לוקים במחלות נפש שונות ל"ע)
אני מקפידה שלא יהיה מגע פיזי איתם (למעט לחיצת יד לפעמים, לצורך הכרות בעיקר. מותר לי?) וגם שלא יהיה יחוד.
אבל לעיתים קרובות אני צריכה לדבר איתם- כדי
לשמח אותם\ לברר מה שלומם\ לקדם אותם נפשית
ואני תוהה אם זה בסדר?
הכל נעשה למטרת חסד ולשם שמיים ואני משתדלת שלא להתנהג בקלות ראש (למרות שאני מצחיקה אותם לפעמים)
אבל לפעמים, עצם השיחה מקרבת ואני קצת חוששת.
אשמח לשמוע את דעת ההלכה בעניין וכן כל עצה שיכולה להועיל.
תודה רבה!
תשובה
שלום וטוב.
כפי שאת ודאי יודעת, יש עמדות שונות בנושא חברה מעורבת.
אך דומני שבנסיבות שאת מתארת השאלה קלה במיוחד. קשה לי להאמין שיהיה מי שיסתייג מעבודת חסד של נערה עם מבוגרים חולים, מפגרים וכו'. הרי זה דומה לעבודת אחיות בבית חולים, שאיש אינו מסתייג ממנה. מצווה גדולה לדבר עם החולים, לשמח אותם, לברר מה שלומם וכו'.
חזקי ואמצי!