שינויים בצוות מד''שים: התמודדות עם בעיות

שלום.

השאלה ארוכה, אז בוא ננסה לעשות קצת סדר: יש איתך מדריך ושתי מדריכות. אחת הייתה מההתחלה והיו איתה שתי מדריכות שבאו ועזבו, בשלב מסוים, וכרגע היא נשארה מדריכה (בת) יחידה. אתה חושב שכדאי לתגבר אותה (במיוחד כדי להגדיל את כמות החניכות שמגיעות), אבל היא מתעקשת "לעבוד לבד". אתה מתלבט אם לעזוב את ההדרכה, אולי גם בגלל העומס שמוטל עליך בעקבות המצב.

השאלה שלך מעניינת וחשובה, כיוון שהיא נוגעת בנושא שבמקרים רבים לא מקבלת את תשומת הלב הראויה: יחסים מקצועיים בין מדריכים ותחומי האחריות של המדריך. בהקשר הכללי הזה, וכן ספציפית ביחס לשאלה שלך, נתייחס כאן לשתי נקודות מרכזיות:

1. במקרים רבים יש נטייה להתייחס להדרכה בצורה מאוד "יחידנית": מדריך (אחד), קבוצה (אחת), סניף (אחד). אבל במציאות אף מדריך, קבוצה ואפילו סניף, אינם פועלים באופן מבודד ומנותק מסביבתם. הם משפיעים על סביבתם כשם שסביבתם משפיעה עליהם, וקשרי הגומלין הללו יכולים להיות מאוד משמעותיים ביחס להרבה תרחישים והתנהגויות שקורות בסניפים. השאלה שלך היא ממחישה עד כמה קשרים בין מדריכים יכולים להטריד ולהשפיע על מה שקורה בקבוצה, עד כדי מחשבה לעזוב את ההדרכה.

2. הנטייה של לא מעט מדריכים ומדריכות היא לשאוף להשיג מטרות מאוד גדולות ומשמעותיות. לכאורה זו נטייה חיובית, אך במקרים מסוימים היא יכולה להפוך למכשלה. כש"מגדילים ראש" יותר מדי, מסתכנים בהתפזרות של פעולות ובזבוז אנרגיה ומשאבים, וגם בחציית גבולות ו"פלישה" לטריטוריות שלא שייכות לנו (מד"שים, צוות, קומונרית, ואפילו הורים של חניכים). גם בנושא הזה אנחנו מנסים להימנע מקיצוניות לכל כיוון ומחפשים את האיזון בין שני הקצוות.

אז איך הנקודות הללו קשורות לשאלה שהעלית? אתה מתאר מצב שיש בו קצת עמימות: מצד אחד שלושתכם (שני מדריכים והמדריכה) אמורים להדריך יחד את אותה קבוצה, שכוללת חניכים וחניכות מאותה שכבת גיל. בפועל, משלב מסוים התחילה מעין הפרדה בין הבנים לבנות. עכשיו, לאחר שקבוצת הבנות עברה כמה חילופים של מדריכות, המדריכה הנוכחית מנסה ליזום הפרדה רשמית וקבועה בין החניכים לחניכות ואתה מתנגד נחרצות. במובן הזה יש כאן ויכוח על ההגדרה של הקבוצה ושל התפקיד שלך: האם אתה אחראי רק על הבנים או גם על הבנות? אחת הסיבות שבגללן חשוב לך להישאר אחראי גם על הבנות היא התחושה שלך שהמדריכה שלהן לא ממש משקיעה ולא מגיעה להישגים (בכמות החניכות, לפחות), ובאופן כללי מצהירה על עייפות וחוסר מוטיבציה. מצד שני, אם הבנתי נכון, במצב החדש מוטל עליך הרבה עומס כיוון שיש לך פחות סיוע.

הדאגה שלך לקבוצת החניכות והרצון שלך לפעול למענן למרות ההתנגדות של המדריכה בהחלט מעידה על אכפתיות ומוטיבציה, וזה כמובן חשוב ומבורך. אלא שאתה נתקל במחסום בדמות ההתנגדות של המדריכה, שנתמכת על ידי ההחלטה של הקומונרית לאפשר לה להדריך לבד. אז האפשרות לשוחח עם הקומונרית ולחלוק איתה את המחשבות והרעיונות שלך היא תמיד טובה ואפשרית, אבל כל עוד ההחלטה שלה עומדת בעינה, נראה שאין ממש מה לעשות. מצד שני, לא ברור לי מדוע המצב הזה מייאש אותך כל כך עד כדי מחשבות לעזוב את ההדרכה, כלומר לעזוב גם את החניכים שאיתם נראה שאתה מצליח? אפשר כמובן להבין את התסכול שאתה חש ולהזדהות איתו, וגם לעומס העבודה, אם הוא קיים, יש משקל משמעותי. אבל כדאי גם לזכור שגם לתוצאה "לא מושלמת" יש ערך בלתי מבוטל. במקרה שלנו, בהנחה שאין לך בעצם ברירה כיוון שמדובר בהחלטה של הקומונרית, נוצר מצב שבו התחום שלך הוא קבוצת הבנים. ואם שם אתה מצליח להגיע לתוצאות, אז יש לך 100 אחוזי הצלחה שבהם אתה יכול להתגאות. אמנם החשיבה של "הכל או לא כלום" מפתה אותנו לא אחת, אבל המציאות היא ברוב המקרים מורכבת ולא מושלמת, ואם נפעל כל הזמן על פי סיסמת "הכל או לא כלום", כנראה שנמצא את עצמנו רוב היום יושבים על הכורסא מול הטלוויזיה במחאה שקטה וחסרת תועלת על חוסר ההוגנות שמונע מאיתנו לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך.

לסיכום: כבר הרבה זמן חל כרסום מסוים ביכולת שלך להשפיע על קבוצת החניכות שלך, עד שהקבוצה הזו "נותקה" מתחום האחריות שלך באופן רשמי בזמן האחרון, וכעת היא בידיה של מדריכה שאתה לא לגמרי סומך על היכולת שלה להגיע להישגים עם החניכות. זה מצב שבהחלט יכול לעורר תסכול ואכזבה, אבל עדיין יש לך משימה שנראה שאתה מצליח בה לא רע: העבודה עם קבוצת הבנים. בחודשים הספורים שעוד נותרו לך בהדרכה, אין סיבה שלא תמשיך בעבודה הטובה ותמשיך את כל מה שבנית איתם עד עכשיו.

במישור אחר, אתה עדיין בהחלט יכול לדבר עם הקומונרית ועם המדריכה על כל נושא שנראה לך רלוונטי: הפרדת הקבוצה, הפעילויות שאפשר להכין לה, התפקוד של המדריכה, וכו´. אתה יכול להציע עזרה בכל מיני צורות, ואתה יכול להשמיע את דעותיך. אם חלק מהצעדים הללו יצליחו – מעולה! אבל גם אם לא, עדיין הפעילות שלך עם החניכים שלך היא משהו שאתה יכול לעשות, ובלי קשר למה שקורה עם קבוצת הבנות או עם הסניף בכלל, נראה שאין סיבה לא להמשיך בעבודה הטובה שנמצאת בעיצומה ולהגיע לתאריך סיום ההדרכה בתחושה של מיצוי וסיפוק מההישגים שהצלחת להשיג.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com