שאלה
שלום רב,
בשבועון עולם קטן האחרון [פרשת אמור תשע"א] קראתי כתבה על התלמוד הירושלמי לעומת הבבלי.
היה כתוב שם, שתורת ארץ ישראל נשכחה, ולעומתה תורת בבל היא היא מה שנוהגים כיום. למשל שמסיימים את התורה כל שנה במקום כל 3 שנים וחצי, שבארץ ישראל קידשו רק יום אחד שלראש השנה [וכיום אנו בעצם מקדשים שניים], בארץ ישראל בצעו רק על חלה אחת בסעודת שבת בבוקר, וכו'....
השאלה שלי, מה הסיבה לשוני בין המנהגים? והאם זה נכון לשמר אותם גם בימינו במקום "לחזור למקורות" ולנהוג כפי שנהגו אבותינו בארת ישראל?
תודה רבה,
שי.
תשובה
שלום רב
לא קראתי את הדברים שציינת, כך שלא אוכל להתייחס לתוכן המאמר.
לגופה של שאלה - אכן היה שוני בין מנהגי ארץ ישראל לבבל, ופעמים רבות שמנהג ארץ ישראל נשכח ונקבעה הלכה כמנהג בבל. ישנם מקרים רבים שמנהג א"י הקדמון עבר לאשכנז, ונותר עד היום על כנו.
בכל מקרה, הרצון לחזור להלכה 'מקורית' הוא רצון נאה וראוי, אלא שיש לשקול אותו בזהירות עם מסורת ההלכה. דומה הדבר לאדם שרוצה לחזור להיות 'מי שהוא באמת' ולכן מתעוררים בו רצונות לשחזר התנהגות מימי נערותו. לעיתים זה נכון, אך לעיתים 'מי שהוא באמת' כבר איננו אותו אחד. ההלכה הולכת ובאה, מתעצבת ומתפתחת לפי אופיו של עמנו ולפי נסיבות ההסטוריה שהקב"ה מסובב. ממילא לא תמיד נכון לחזור למקורות כהוויתם. כמובן שבהחלט ראוי לשקול ולבחון במקרים שונים את החזרת ההלכה למקורה, אך כל מקרה לגופו, ושינויים בהלכה דורשים הן את רצון הציבור והן את חותמת הפוסקים.
כל טוב
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם