שונות (עמידה בתפילה, תשובה, לימוד תנ"ך)

בס"ד

שלום לך,
תודה רבה על העידוד והחיזוק, זה נותן לנו הרבה כחות.
וגם לך מגיע ישר כח על השאלות החשובות, הן מעידות שיש לך נפש טובה ועדינה ועל ענוה ואכפתיות.


1. מה שאת מתארת על התפילה בעיקרון מאד לגיטימי. את אומרת שהרבה פעמים את מרגישה לא ראויה לבקש בקשות מהקב"ה.. ובעצם, תמיד זה כך. הרי הקב"ה הוא למעלה הרבה מתפיסתנו, וכביכול- מה אכפת לו אם עכשיו אני צריך לעבור מבחן בנהיגה, או אם יש כרגע קשיים כלכליים...?

אומר לך רעיון שכותב אותו הרב קוק זצ"ל, והוא היסוד לכל עבודת ד´ שלנו, בתפילה ובשאר עבודתנו.

כשאני ניגש לתפילה אז המתפלל הוא אני, קרי- הנפש שלי עם כל מה שהיא מכילה, וזה אומר שיש גם המון עניינים קטנים וקטנוניים ולעיתים גם מעשים לא הכי חיוביים (כמו למשל חוסר כוונה בתפילה, לשון הרע, חוסר עזרה לזולת וכד´). אני מכיר את עצמי כל כך טוב עד שאני חושב- ´מי אני שאגש בתפילה לפני ריבונו של עולם?´.
אך אומר הרב קוק שהתפילה לא מתחילה מהמקום הזה. יש רובד הרבה יותר פנימי ב´אני´ שמתפלל, והתפילה מגיעה קודם כל ממנו. הצד העמוק הזה בתוכי הוא הנשמה (תחילת עולת ראי"ה).
הנשמה תמיד מתפללת, היא תמיד שואפת למעלה למקום עליון, כיוון שמשם היא מגיעה ולשם כביכול מרגישה שייכת.
כשאת עומדת בתפילה לפני הקב"ה אז את נותנת מקום גם לשאר החלקים בנפש להתפלל, לא רק הנשמה מתפללת עכשיו, אלא כל כחות הנפש שלך. במשך היום אנחנו טרודים ועסוקים בכל מני עניינים קטנים, לפעמים אנחנו גם נופלים פה ושם במהמורות מזדמנות, אבל יש לנו את הזמן בו אנחנו מנסים כמה שיותר להתחבר לצד הפנימי שטבוע בנו, לתפילה של הנשמה. רוצים להיות יותר זכים וטהורים, להיות טובים יותר.

ואולי כדאי לעשות הכרות קצרה... עם עצמנו.
אנחנו מורכבים מגוף ונשמה. אנחנו לא מלאכים שיש בהם רק צד רוחני, וגם לא בהמות שיש בהן רק גשמיות.
חז"ל במדרש מלמדים אותנו שהנשמה דומה לבת מלך שהתחתנה עם כפרי אחד. כיוון שהיא רגילה לחיים עשירים ומלאי תענוגות היא מתגעגעת אל הארמון, אל בית אביה.
אז את צודקת שאנחנו עומדים מול מלך, אבל המלך הזה הוא גם אבינו. אבינו מלכנו.

אלא שכפי שאמרת הגבול מאד דק, קשה להצביע עליו.
אבל אם נתבונן קצת ביחס של בת המלך אל אביה (המלך) אולי נוכל ללמוד משהו..

בת מלך לא תוכל להפריע לאביה בכל עת שתחפוץ בענייניה הקטנים והקטנוניים (לשם כך יהיו לה משרתים ומשרתות). לא רק כי אין למלך פנאי, אלא כיוון שאין זה ממעלתו, ולא רק זאת- אלא שאין זה גם ממעלתה של בת המלך לגשת אל המלך בעניינים כאלה. ובכל זאת, אולי כן יקרה שתבוא הבת ותשטח בפני אביה גם את הבעיות האישיות שלה. המלך ישמח בכך, כיוון שבסופו של דבר רוצה להטיב לבתו ושלא תרגיש חלילה שום מחסור.

ר´ חיים מוולוז´ין כתב ספר בשם ´נפש החיים´. שם הוא כותב שיש מדרגה בה מבין האדם שכאשר הוא עומד בתפילה ומבקש מרבש"ע- הוא לא מבקש לטובתו האישית הפרטית, רק כדי שיהיה לו נעים וטוב יותר בעולם, אלא הוא מבקש כדי להיות עובד ד´ טוב יותר, יש תכלית אמיתית לבקשתו.
הדבר גם מתבטא בצורת הבקשה.
אם אני צריך כעת פרנסה, אני יכול לבקש בתפילה על פרנסה כי רע וקשה לי, אבל אני גם יכול לבקש פרנסה כי כך אוכל לגמול יותר חסדים, להרבות בצדקה, לקיים את המשפחה בצורה הרבה יותר טובה ונעימה. לקיים מצוות מתוך רחבות ושמחה, ולא מתוך דוחק, צמצום ועצבות.
אם אני צריך לעבור מבחן בנהיגה, אז אתפלל שאדע לנהוג בזהירות, שאקבל רשיון על מנת שאוכל לעזור בחלוקת הגמ"ח בסניף למשפחות וכד´.

ברגע שנבין את מעלתנו הגדולה, נרתום את כל כחותינו לעבודת ד´, וממילא גם בקשותינו יהיו כאלה- אז הבקשות כבר לא יהיו קטנות בעינינו, והן גם לא תהיינה כל כך פרטיות. נדע להעריך הרבה יותר את עצמנו, ונכיר בכך שכשאנו עומדים בתפילה לפני הקב"ה יש עלינו אימת מלכות, ומבקשים אנחנו כבני מלכים- לצורך המלכות ולצורך הממלכה כולה.

אך כפי שכבר הזכרתי, גם כשאנחנו עדיין בדרך, ועדיין לא תמיד מצליחים להיות במדרגה ש´נפש החיים´ מדבר עליה- "שועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע", גם כאשר אנחנו מבקשים בקשות פרטיות ממש, כי חסר לנו, כי אנחנו מאד רוצים משהו, או שמשהו יקרה- תפילתנו מתקבלת לפני אבינו שבשמים, והוא חפץ גם בתפילתנו זו.
ואם אני חושב לעצמי ´מי אני בכלל שאוכל לבקש בקשות מהקב"ה?´ התשובה הפשוטה ביותר היא- אני. אני שהוא גם בנם של אברהם, יצחק ויעקב, אני שאני מעם ישראל, ואני שהוא בריאה של הקב"ה. הקב"ה ברא אותי ורוצה בטובתי.
ואני בטוח גם שיש לך מעלות טובות ונפלאות מצד עצמך, כמו שהתרשמתי בקצרה אף משאלתך.


2. את צודקת. באמת אין מה לשפוט אנשים הרחוקים מתורה ומצוות על הריחוק שלהם.
על כך אמר ה´חזון איש´ שאנשים הרחוקים מן התורה צריך לקרב ב´עבותות של אהבה´, למשוך אותם ולהעלות אותם בחבלים של הרבה חיבה ואהבה, כי להם יהיה קשה לעשות זאת לבד.

כשאפרוח צריך לבקוע מתוך הביצה- בתחילה הוא לא מספיק בשל, אך כאשר אמו דוגרת עליו במשך תקופה מסויימת הוא מתחמם וגדל ולבסוף יש לו מספיק כח כדי לבקוע את הקליפה הקשה העוטפת אותו.
הכחות קיימים בפנים, רק צריך לתת להם לגדול ולהתחזק, ובסופו של דבר בע"ה- הם גם יבקעו את כל הקליפות העוטפות אותם. יחד עם חום ואהבה התהליך של הבשלות יוכל לקרום עור וגידים הרבה יותר מהר, וגם לבנות נפשות יותר חזקות.

זוכרת את מה שאמרתי לך קודם לגבי הבריאה הנפלאה שאנחנו? מורכבים מגוף ונשמה...
הנשמה היא הגרעין שבפנים, והיא זכה וטהורה.
לא משנה כמה הגוף יתעטף בקליפות ובקשקשים, הנשמה עדיין מפכה בפנים. היא עדיין מאירה, רק שקצת קשה לראות את האור שלה.
צריך פשוט לתת את הזמן, ובינתיים הנשמות גדלות ומתפתחות. אנחנו באמת יכולים לנסות ולעזור לגדילה שלהן, על ידי שנראה את האור שלהן גם מבעד לכל התריסים המסתירים אותו, נלמד עליהם זכות ונכיר בטוב הטמון בהם.
אפילו בלי לנסות להשפיע על האנשים ישירות, קודם כל האהבה אליהם צריכה להיות אמיתית. אהבה שאינה תלויה בדבר. אם נצליח לאהוב אותם באמת, אז אולי נראה בע"ה גם את הבשלת הנשמות, ואת בקיעת הקליפות ונפילתן.

וכמובן- גם על זה צריך להתפלל.


3. קודם כל אני שמח ממש לשמוע שאת אוהבת לשמוע שיעורים באמונה ובספרים שונים, זה כבר דבר גדול וחשוב בפני עצמו. גם לך ראוי לשמוח בכך...
אינך צריכה להתנצל על שאלתך, היא שאלה מאד מובנת. ובכל אופן לא הביישן למד. אם לא תשאלי אותה תוכלי להישאר במקום עוד זמן רב, דווקא על ידי שאלתך יהיה יהיה לך עכשיו הפתח להתקדם ולעלות מעלה בע"ה.

מן הסתם את יודעת שיש כל מני סגנונות של שיעורים, ולא תמיד אפשר לאמוד על פי השיעור את היחס שלי אל הדבר הנלמד. יכול להיות שלסגנון לימוד של מורה מסויים אני מתחבר יותר, ואל השני קצת פחות. זה לא אומר שאני פחות מעריך את המורה שלי, הפוך- אני גם לומד ממנו המון, אך לא כל כך מתחבר לסגנון הלימוד שלו.
לכן אני לא יודע כמה את צריכה לחשוש מהעובדה שאת מרגישה כאילו לא מעניין אותך ללמוד תנ"ך. יכול להיות שמאד תאהבי ללמוד תנ"ך, אך בסגנון קצת אחר.
בטוח יש מה לקבל גם עכשיו בשיעור בו את נמצאת, אך את ההנאה מלימוד התנ"ך אולי תוכלי למצוא במקום אחר. יש בימינו מגוון רחב של שיעורים גם באינטרנט... נסי לראות אולי יהיה משהו שימצא חן בעינייך.

הרב קוק כותב באורות התורה שבכל פעם כאשר מרגיש האדם שיש לו קושי בלימוד, צריך לבדוק מה הגורם לקושי, על מנת שנדע כיצד לתת פתרון ומענה.
אולי אני חושב שאינני לא אוהב ללמוד תנ"ך בעוד שהגורם הוא אחר לחלוטין. בכיתה של שיעור תנ"ך אני יושב במקום מאד לא נח.. חוץ מנקודת התצפית הגרועה על המורה.. יש גם מסמר בכסא... (טוב, אז אולי זה קיצוני קצת.. אבל אפשר להבין את הכוונה).

לכן יתכן והסיבה שאת מרגישה כך אינה קשורה דוקא ללימודי תנ"ך אלא לסגנון השיעור.

ואולי הסיבה אחרת.
את ציינת את פרשיות המקדש ומשפטים. פרשות אלה עוסקות בפרטי פרטים של הלכות. קצת קשה ללמוד אותן משני פנים:
א. כדי לשמור על ריכוז ועניין צריך עצבים של ברזל וסבלנות מאד גדולה. כי מי שלא מתעניין בעניינים האלה באופן טבעי יהיה קשה לו להתרכז.
ב. בפרשיות אלה לא מרגישים את הרעיונות הגדולים כפי שהם ניכרים ובולטים בשיעורי אמונה, ולכן נוצרת תחושה כאילו הלימודים האלה פחות משמעותיים עבורי.
כשאת נכנסת לשיעור אמונה את מרגישה התועלת כשאת יוצאת ממנו, כשאת שומעת על אהבה לזולת ועשיית חסד מיד כבר יש את הרצון לצאת ולפעול. אבל כששומעים על שור שנגח את הפרה או שלמשכן היו כל כך הרבה שכבות של עורות... זה יותר בגדר ה´טוב לדעת´, ו´למה זה נוגע אלי..?´.

על הנקודה הראשונה יכול להיות פתרון מאד פשוט..
בשביל ריכוז אפשר לעשות פעולות שיכולות לעזור להתרכז, ואפילו ליצור עניין רב.
למשל- יש בימינו ספרים המראים בצורה מוחשית יפיפייה את כלי המקדש, את צורתם וכיצד היו בנויים, אפילו לפי השיטות השונות. גם את המשכן מציירים שם בצורה מאד חיה וויזואלית.
ניתן ללמוד עם חברה את הדברים. לקבוע זמן של עשרים דקות לימוד פעמיים בשבוע. זמן קצר, אבל איכותי!
אם לא מתחברים כל כך ללימוד כי קשה, אפשר לנסות להתרגל אליו לאט לאט.

בנוגע לנקודה השנייה, קודם כל צריך להבין בצורה קצת יותר מקיפה מדוע מפרטת התורה את כל העניינים האלה שלכאורה נראים מיותרים.
אז ממש בקצרה-
במשכן למשל אפשר לראות את החשיבות הגדולה שהתורה נותנת לאסתטיקה וליופי. המשכן לא היה עשוי בצורה עלובה, אלא דווקא מקום השראת השכינה, מקום של קדושה- מלא גם ביופי ובהוד חיצוניים. הכלים כולם עשויים במלאכת מחשבת, בצורה מדוקדקת ויפיפייה.
כשמבינים את זה כבר יש קצת יותר חשק ללמוד גם את הפרטים הקטנים..
במשפטים אפשר לראות את המוסריות הגדולה של התורה. איך שמיד לאחר מעמד הר סיני מתחילים עם מצוות שבין אדם לחברו, ועם כל הדינים הקשורים להתנהלות החברתית שלנו. הצדק האמת והמשפט.
עצם העובדה שהתורה מדריכה אותנו בכל ההתנהלות החברתית שלנו, יחסי שכנים, יחס עובד ומעביד וכו´- הכל נמצא בתורה. אני לא ארצה לדעת כיצד הקב"ה מורה לי להתנהג עם זולתי? בטח שארצה..!

מלבד זאת, יכול להיות שבגלל סגנון הלימוד לא תהיי חייבת ללמוד דוקא עם רש"י. גם מלבי"ם למשל הוא פרשן מאד חשוב. וזו רק דוגמא, יכול להיות שתמצאי פרשן על התורה שיעזור לך למצוא אף עניין והנאה מהלימוד.

אמליץ לך גם לפנות אל הרב שלך או אל גורם אחר איתו תוכלי להתייעץ בעניין. יכול להיות שמתוך ההיכרות איתך תמצאי בע"ה דרכים ופתחים יותר מתאימים.


מקווה שעניתי לשאלותייך, ובמידה שלא- אל תהססי לשאול שוב, אשמח בכך מאד..
ובכל מקרה אם יש עוד שאלות נוספות אנחנו כאן ונשמח לעזור.

בהצלחה,

ניר
nirka10@gmail.com