שגרתיות בעבודת ה'

שלום!!!

תודה רבה על השאלה!! באמת, גם אני לפעמים מוצאת את עצמי חייה ב"שגרה של עבודת ה´"- כלומר, בכללי אני כן מקיימת מצוות ומתפללת וכו´ אבל באמת אני חושבת שכל יהודי צריך לעצור מידי פעם ולשאול את עצמו איפה הוא- בקטע של האמונה ולא רק המעשים. איפה אני בקשר שלי עם ה´? אני מאמינה שהעולם הזה הוא טוב? שה´ הוא טוב? שיש מטרה סופית רצינית למה שקורה כאן? שהתורה היא אמת? אני שמחה בדרך שלי?
בקיצור, את עזרת לי עכשיו בזה שנתת לי עוד אפשרות להתבוננות וחשיבה על החיים, אז תודה.

אנחנו חייבים לזכור שבתוכנו הנשמה כבר יודעת את כל התשובות והיא קשורה לה´, אבל אין מה לעשות, אנחנו חיים בעולם גם עם גוף, ויש מלא "הפרעות" מסביבנו- נתקלים בהמון תרבויות, יש לנו סדר יום מלא שמשכיח מאיתנו דברים, דברים נעשים לנו שגרתיים מידי ולא מרעננים (התחדשות בחיים היא דבר שמאוד עוזר לאדם לשמוח במה שהוא עושה), וכל אלה יכולים להביא אדם לכמה תוצאות: 1. להתעלם מכך שהוא בעצם כבר לא ממש מבין ומזדהה עם מה שהוא חי, אבל הוא ממשיך מתוך הרגל אך לא שמח בזה. 2. לעזוב הכל במטרה שאולי דרך אחרת כן תגרום לו לענין ולשמחה 3. מחליט לעצור הכל ולברר, לשאול אנשים מתוך רצון אמיתי להתחבר שוב לדברים שהוא מאמין שהם טובים ונכונים, רק שהוא לא כל כך מרגיש את זה עכשיו...

לפי מה שהבנתי ממה שכתבת (תתקני אותי אם טעיתי)- את לא "לא מאמינה במציאות ה´" אלא לא מאמינה בטוב של ה´, שהוא אוהב אותנו, שאנחנו העם שלו והוא לא עוזב אותנו אף פעם, שיש מי שמשגיח על עם ישראל ועל כל אחד מאיתנו ובכלל, על העולם....

אני מתארת לעצמי שגם כל מה שקרה בקיץ האחרון (הגירוש מגוש קטיף) השפיע עליך, לראות שכל כך הרבה השתדלנו והתפללנו לה´ ובאמת רצינו את זה בשביל ארץ ישראל וכו´ ובכל זאת כאילו ה´ לא הסתכל עלינו. זה באמת כואב ויכול לעורר שאלות על מה שאנחנו אומרים כל יום ש"טוב ה´ לכל ורחמיו על כל מעשיו".. את יודעת, אתמול שמעתי משהו נורא ומזעזע (אולי גם את שמעת על זה)- מישהי שאני מכירה התחתנה שבוע שעבר ושלשום היא נדרסה ומתה! (בדרך לשבע ברכות שלהם). נורא! כל יום אנחנו שומעים על עוד צרות ואנשים שסובלים וזה באמת קשה, ולא מבינים למה...

אולי זה ישמע לך נדוש (ואולי לא) אבל האמת לאמיתה היא שהקב"ה הוא טוב, ולא סתם טוב, אלא הוא המקור של כל הדברים הטובים שיש לנו בעולם (אגב, לפעמים שוכחים גם את זה. מסתכלים על הדברים הטובים כברורים מאליהם ורק כשיש רע באים ומתלוננים...כשאמא מכינה לנו ארוחת צהריים או כשאנחנו קונים משהו טעים צריך לזכור שכל אלו הם כמו "מכתבים מתוקים" מה´, כדאי לקשר כל דבר טוב לה´, לקבל ממנו כל היום מתנות...).
האמת היא שהקב"ה מנהיג ומוביל את העולם הזה מאז בריאתו והוא יודע בדיוק מה היעוד ומה הטוב הגמור לעולם. נכון, לפעמים לנו זה קשה- כי האדם רגיל שהכי טוב לו כשהכל מסתדר, והכל יפה והכל טעים ונעים והכל הולך כמו שמתוכנן, אבל מי שברא את העולם מנהל את העולם לא "סתם, בכללי, איכשהו" אלא כל דבר הוא מדויק ומדוד והכל נעשה כדי להביא את העולם הזה לתיקון שהוא צריך, וגם אותנו כבני אדם פרטיים זה מביא לתיקון שלנו (יש המון מה להאריך בזה ונכתבו על זה המוני ספרים בכל הדורות, אז לא נאריך...). הקב"ה יודע שקשה לנו והוא איתנו בכל הרגעים הקשים יותר והקשים פחות, והוא לוחש לנו "נו, עוד קצת, יופי. אני מרגיש שכואב, גם לי כואב כשכואב לכם! אבל עוד קצת! זה הכי טוב לכם, הלוואי שיכולתם לראות כמה שזה הכי טוב לכם...".

וחוצמזה גם אנחנו מהצד שלנו חייבים לזכור שחלק מהענין הוא לעמוד בנסיונות, להראות לה´ שאנחנו אוהבים אותו למרות הכל!! לא רק כשהכל נח.. זה מגדיל את העבודה שלנו אליו פי כמה..! (למשל מי שנותן צדקה כשהוא עשיר אזה זה מצווה, ברור. אבל אם הוא עני- המצווה היא הרבה יותר גדולה וזה עושה המון נחת רוח לה´). כמו חבר שאוהבים ורוצים להראות לו שכיף לנו להשקיע בו ובמיוחד כשזה קשה, וככל שיותר קשה כך בעצם מראים עד כמה הקשר חשוב.

את כתבת שאת מצטערת על האורך וגם אני מרגישה כבר שהארכתי למרות שהנושא הוא עצום ויש ה-מ-ו-ן מה לכתוב. בינתיים כתבתי מעט ואם את מרגישה שלא הבנת או שאת רוצה לשאול עוד- בשמחה!! (אשמח גם אם תתקשרי... - מספר הטלפון נשלח אישית לשואלת).

זהו. בינתיים. את יודעת, כשהמשיח יבוא- כתוב שנראה איך הכל היה לטובה, ונצחק על זה שבכלל התלוננו.... אז נכון, זה קשה, כי עכשיו כואב, אבל זה עוזר לזכור ששום סבל הוא לא סתם. וההפך, הוא לטוב לנו. אני מאחלת לך ולכולנו שנצליח לראות (ואפילו קצת) עוד לפני בוא המשיח איך ההנהגה של ה´ היא מלאת אהבה אלינו, הבנים שלו. בהצלחה!!