שאלה
שלום
שאלה זו מופנית לאדם/אשה שיש לו/לה ילדים.
(השאלה כתובה לזכר,אך מופנית לשני המינים)
איש יקר,
אם רק תוכל להסביר לי דבר אחד אני אודה לך מאוד.
בתור אדם שיש לו ילדים, אני בטוחה שתעשה הכל למענם;
תכסה אותם טוב טוב בלילה, תבדוק מדי פעם שהם נושמים, תכין להם את האוכל שהם אוהבים, תיקח אותם למקומות שהם אוהבים, תסביר להם דברים שהם לא מבינים, תחבק תנשק ותאהב בלי גבול.
גם אם הם מתנהגים לא יפה, אתה תסביר להם שמה שהם עשו זה לא ראוי;
לא יפה להרביץ,לקלל,להתחצף,לזרוק אוכל על הרצפה,לאכול יותר מידי ממתקים,למשוך לילדה היפה בגן את הצמות,לצייר על הקירות, לקרוע את דפי ספר הספריה.
וכשילדך מתנהגים לא יפה-מה אתה עושה?
מסביר בנחת עוד פעם ועוד פעם, שואל מה גרם להם להתנהג כך-ולפי זה משפר התנהגותם. במקרה הכי גרוע-מכה קטנה על הטוסיק,ללכת לחדר,אין מחשב/טלוויזיה לשבוע שבועיים שלושה חודש הבאים,אין להביא חברים הבייתה בזמן הרחוק, לשטוף כלים חודש.
אבל כשילדך שהתנהג לא יפה,ממש לא יפה.בוא נאמר,שילדך עשה מעשה כל כך נורא,שהוא עבר את כל הקווים האדומים שאתה כהורה הצבת לו-האם אתה בתור אביו של הילד-תהרוג אותו?
האם אתה בתור האחראי על חיי אדם אחר-תרעיב אותו? תשרוף אותו? תענה אותו על מעשיו? תגרום לו מוות בעינויים? לסיוטים מתמשכים בלילות? להתאבדות? האם תגרום לו להיות משוגע? נכה? עיוור? האם תגרום לו לצלקות נפשיות כה רבות-רק בגלל שעבר את הגבול?
אומרים שאנחנו בניו של הקב"ה,
אז למה הוא הביא לנו את השואה?
ואם הוא לא אחראי לשואה,
איך הוא עמד שם בצד-והסתכל על אבות אבותינו מתים סתם כך?
תשובה
שלום
כשילד עושה מעשה חמור למשל שותה גלון של אקנומיקה או גורם לעצמו מחלה שדורשת ניתוח הייתי מאפשר לאבא לנתח .. לפעמים בעת משבר נדרשים הרופאים וההורים להכריע בין חיי היולדת לבין חיי התינוק, כמובן שהוא לא מבין למה ההורים עושים את זה... גם משה רבנו לא הבין ושאל את הקב"ה "למה הרעות לעם הזה" ? והתשובה "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'".
מאחורי הדיבור הקשה של אלוקים - מידת הדין עומדת אמירה של ה' שהיא מדת הרחמים כמו שפרש בצרור המור "ויאמר אליו אני ה'" - מאתי לא יבא רע כי אני ה' טוב ומטיב. ומה שאמרת למה זה שלחתני ? יש לך לידע כי טוב עשיתי להם. לפי שיש להם להכנס לארץ ואין יכולים להכנס בה אלא ע"י ייסורין. כאומרם ז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם להם אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל ועוה"ב.
שאלת מציאות הרוע בעולם נידונה לאורך הדורות גם אצל חכמי אומות העולם. הרמב"ם (מורה נבוכים) מסביר שרוב הרע שבמציאות הוא תוצאה של הבחירה החופשית, שהקב"ה נתן לאדם (וגם לגויים) את האחריות על המעשים.
ובאר הרמח"ל בספר דרך ה´ שהעולם הזה הוא עולם הניסיון והעוה"ב הוא עולם השכר כך שמי שמת על קידוש ה´ יזכה לשכר נצחי ואותם הרשעים ייענשו בגיהנם .
מעבר לזה אומר הרמב"ם שיש מיעוט רע שהוא לא תוצאה של הבחירה הרעה אלא עונש על מעשים רעים שלנו אך אין לנו אפשרות להעריך את חומרת העונשים כנגד חומרת המעשים
גם ביחס לשואה הנוראה אין לנו אפשרות לדעת חשבונות שמיים ויחד עם זה אי אפשר להתעלם מהעובדה שלפני השואה (באירופה בכלל ובגרמניה בפרט) הייתה מציאות נוראה של התבוללות שהלכה וגברה מעשרים לחמישים ושבעים אחוזים של נישואי תערובת עם גויים באופן שעתיד הקיום של האומה היהודית עמד בסכנה.
בדומה לזה מסביר המלבי"ם את הפסוק בישעיה מ "נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם. דברו על-לב ירושלים, וקראו אליה. כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה, כי לקחה מיד ה´ כפליים בכל-חטאותיה".
שואל המלבי"ם מדוע לקתה כפליים ? ומה הנחמה בזה ? הרי זה לא לפי הדין - לקבל כפול ממה שמגיע ?
ובאר זאת במשל על מלך שנתן עונש לעבד לשבת בבית הכלא מספר שנים ולספוג מספר מלקות כל שנה. ומשראה שהעבד לא ישרוד הרבה שנים בתוך בית הכלא החליט לרכז את המלקות שמספר שנים קצר ולשחרר אותו מוקדם יותר ומעין זה היה ביציאת מצריים השעבוד היה אמור להיות ארבע מאות שנה אלא שעם ישראל הגיע למ"ט שערי הטמאה ובשער החמישים כבר לא הייתה תקומה ח"ו ולכן הכביד הקב"ה את השעבוד כך שיצאנו משם לאחר מאתיים ועשר שנים
כמובן שבשואה מתו גם הרבה אנשים צדיקים תינוקות וילדים כפי ששאלת וגם ביחס לזה כבר הסביר הרמב"ם שייתכן והקב"ה נותן לאדם ייסורים מתוך אהבה דהיינו בשביל שיקבל שכר מיוחד עבור המאמץ ההתמודדות שמזככת אותו ומוציאה ממנו מעשים ותכונות טובות.
השואה אכן הייתה מציאות נוראה אבל שאלת האמונה היא עניין של השקפה כמו שקראתי פעם בשם אחד הניצולים שאמר שהשואה פעלה כמו אש - מי שנכנס עם אמונה חלשה- היא הלכה והתמוססה ומי שנכנס עם אמונה איתנה - היא הלכה והתחזקה.
תמיד ניתן להסתכל על המציאות בשתי צורות כפי שאמרו חז"ל באופן כללי לגבי הגלות (אסתר רבה,י)" אדריאנוס קיסר אמר לו לר´ יהושע "גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים"
- נראה שאדריאנוס ניסה "לעקוץ" את ר´ יהושע על אורך הגלות וממילא להוכיח שהקב"ה לא משגיח על עם ישראל.
- ור´ יהושע עונה לו שאפשר להסתכל גם על הצד השני של המטבע
- "אמר לו גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניה - הה"ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו´"
ר´ שלמה קרליבך ממחיש עיקרון זה בסיפור נוגע ללב על השואה (השחזור שלי - מהזיכרון..) - הוא מספר על יהודי שישב בביתו ולמד גמרא, מסכת בבא מציעא ותוך כדי שהוא מנסה להבין את דברי התוספות נכנסו "ההם" (הצוררים) והרגו את בני משפחתו.
לאחר שנות הסבל ניצל אותו יהודי ועלה לארץ אך אז כבר היה כופר עד כדי כך שהיה מלמד את בניו "דעו לכם יש אלוקים אבל מצווה שלא לעשות את רצונו"(רח"ל).
יום אחד הסתובב בבני ברק לרגל עסקיו ופתאום מאחד מבתי הכנסת הוא שומע קול של לימוד שנשמע לו מוכר -משהו בתוכו משך אותו להיכנס והנה בפנים יושב אדם וקורא את סיומו של התוספות במסכת בבא מציעא ששם הוא בדיוק הפסיק.
ללא מחשבה התיישב לידו סיים ללמוד את דברי התוספות ופרץ בבכי ואמר אם למרות השבר הגדול והניסיון להשמיד אותנו אני חי במדינת ישראל והצלחתי לשרוד ולסיים את דברי התוספות - יש המשך לקול התורה ואני חוזר ומאמין בהשגחת ה´ על עמו.
בבברכה אייל משה