שאלה
תמיד כשאני עייפה, או כשאני לבד במקום שקט מגיעות כל המחשבות האלה של אמונה ודת, וזה מחרפן ומבלבל....ואין עם מי לדבר על זה, ולאף אחד אין באמת תשובות לשאלות האלה, רק לאבא שם למעלה...
במצבים האלה של העייפות, ובכלל בתקופה האחרונה, אני מתחילה לפקפק בכל האמיתות של התורה וכל הדברים שעתידים להיות..דברים נראים לי לא הגיוניים, לא קשורים למציאות...מה קשור בית מקדש עכשיו באמצע החיים? או נגיד, כל האנשים שמתו בכל אלפי השנים שהעולם קיים, איפה הם יחיו כשתהיה תחיית המתים? או שאולי זה גלגולים? ועוד שאלות על שאלות...וזה מבלבל...
אני מאמינה באבא שבשמיים, אין לי שום ספק, וגם לא במה שהוא עשה ועושה ויעשה, פשוט קשה לי עם דברים...אני לומדת למבחן בתנ"ך וקוראת על דברים שהיו עם נביאים וכאלה וזה מוזר לי פתאום...או בשיעור אמונה, הרב התחיל להגיד שפעם האנשים היו בגובה 5 מטר, והתינוק היה נולד בגודל של אדם בן 10 בערך, וישר היה יודע ללכת ולדבר..אז איך זה שהמצב לא כזה היום?
אני יודעת שאסור לאדם לדרוש ולחקור במה שנשגב מבינתו וגדול ממנו, אבל לפעמים האמונה התמימה לא מספיקה, והשאלות צצות ועולות....
לפעמים אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה וזה משגע...בד"כ אני פשוט נרדמת וביום למחרת זה עובר, עד שמגיע שוב הלילה...
מה לעשות?!
אני מרגישה לפעמים שאני מאמינה בחלק מהדברים רק מתוך נוחות, הרגל, או פחד מה מה יקרה אם אני לא אאמין, שהרי מי שלא מאמין ב13 עיקרים אין לו חלק לעולם הבא..
בבקשה תעזור לי!