שאלה
שלום לכבוד הרב!
1- התחלתי לעבוד בעבודה שבה משלמים את הוצאות הנסיעה- אם יש צורך בכך. העניין הוא שמקום העבודה נמצא כרבע שעה עד עשרים דקות הליכה מביתי או נסיעה של שלוש תחנות באוטובוס. אני יודעת שאם לא היו משלמים לי את הוצאות הנסיעה הייתי מעדיפה ללכת ברגל על-מנת לחסוך את הכסף. שאלתי היא אם מותר לי ליסוע באוטובוס למקום העבודה ואז לבקש החזרי נסיעות, למרות שמדובר על הליכה ברגל לא ארוכה, שהייתי עושה אותה אילולא החזרי הנסיעות?
2- אם אבי מביא לי 50 ש"ח לקנות כרטיסיה ונשארים לי כשמונה שקלים עודף, האם עליי להפריש מעשר?ואם כן-ממה? מהעודף או מכל ה-50 ש"ח?
תשובה
מותר,זה חלק מהשבת השכר.
ב מצורף ציטוט של תשובה קודמת בעניין זה
מעשר כספים:
1.בכלל צריך לדון כשמשיבם באינטרנט בהל' מורה הלכה בפני רבו ולכן הדברים שנכתוב כאן הם בגדר בירור מקורות ועצה ולא הוראה מפורשת של איסור והיתר
*חשוב להקדים שהרבה פוסקים נקטו להלכה שכל עניין של מעשר כספים זה רק מנהג (שו"ת פנ"י, שו"ת חות יאיר, סי' רכ"ד, שו"ת מטיב דבר חיוכ"ד סי' ע"ז ועוד) ולכן לפני שאדם מקבל מנהג חשוב זה כדאי להתנות "בלי נדר" (ואם התחילו כבר בלי להתנות בלי דעת שזה רק מנהג - כדי להתנות מעכשיו והלאה).
2.ובאמת בשו"ע (יור"ד סי' רמ"ט ס"א) הל' צדקה עניין מעשר כספים מופיעה כשיעור בצדקה וכתוב שם "פחות מכאן - "עין רעה" משמע שמעשר כספים הוא לא חיוב אעפ"כ יש בזה מידה של עין רעה כשאדם מתקמץ ולא מפריש
3.יסוד גדול ייסד לנו הגרמ"פ בתשובותיו אגרות משה (יור"ד ח"ב סי' קי"ג) כשנשאל בפרטי מעשר כספים מה אפשר להחשיב ומה לא, כתב כך: "ולפי חשבון מעשר שלו ניכר שהוא מרוויח פחות מכדי הוצאתו שמדינא פטור כי פרנסת עצמו קודם לכל אדם כדאיתא ברמ"א סי' רנ"ג ס"ג והא למעלה יתירא ולמידת חסידות ליתן המעשר לצדקה - ולדחוק בהוצאת בני ביתו ודאי אין להחמיר בזה
4.ומבואר בשו"ע סי' רמ"ח ס"א שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו והקשו האחרונים הרי מבואר רנ"א פ"ג ברמ"א כלל גדול ש"פרנסות עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו וכו'..."
והנחלת צבי בהנהגותיו בשו"ע כתב ליישב שעני המתפרנס מן הצדקה חייב רק לתת שיעור מינימום והרמ"א התכוון שלא חייב לתת שיעור עשירית או יותר אומנם הש"ך יישב שבאמת אדם שאין לו כדי להתפרנס (כנראה לאותו חודש) פטור לתת צדקה מכספי צדקה שנותנים לו רק אדם שיש לו כדי פרנסה אבל הוא נצרך לצדקה ע"מ ליצור קרן שיוכל להתפרנס מהרווח מהצדקה צריך להפריש מעשרות ולפ"ז משמע מדברי שניהם כדברי הרב פיינשטין למעלה שאדם המרוויח פחות מכדי הוצאתו והוא חי ברמה נורמלית המקובלת פטור מלעשר את משכורתיהן.
5.יש כאן אולי להוסיף סברא שמלגת פ.ר.ח מוגדרת כמלגת קיום ע"מ לעזור לסטודנטים לחיות וכמו שהמדינה לא מחייבת על זב מס מכיוון שזה לא מוגדר כרווח אלא כמלגת קיום ייתכן שאין ע"ז בין משר כספים מכיוון שהכספים ניתנו למלגת קיום. הרי זה פשוט אם אבא נתן לבנו כסף לנסיעות שאיו עלו חיוב מעשר כספים מכיוון שזה ניתן למטרה מוגדרת וזה בעת הנותן - יתכן שעם בכספים של מלגת קיום ניתן לומר סברא דומה
6.לסיכום: מנהג טוב חשוב ומקובל לעשר ("בלי נדר") מכל הכנסותיך גם ממלגת פ.ר.ח וגם מהמשכורת. אבל אם את לא גומרת את החודש וצריך לבקש עזרה מההורים יש מקום גדול להקל לא לעשר אעפ"כ את מלגת פ.ר.ח וגם מכספי המשכורת אם צריך אפשר לא לעשר. ואעפ"כ פשוט שצריך לתת צדקה קצת כל שנה מעיקר הדין אמנם יש שכתבו שמכיוון שזה עניין גדול כל כך להקפיד במעשר כספים כדאי לחשב כמה מגיע המעשרות (ואפשר להקל להחשיב הוצאות של מצווה מסוימות והשאר להשאיר כתוב בל"נ לכשירווח)
התשובה התקבלה מאת הרב בראלי
ר"מ בישיבת ההסדר שדרות ודיין בבי"ד צדק שע"י הישיבה