שאלות בנושאים שונים (תפילין,חנוכה ועוד)

שלום לך!

תודה רבה ("ולא רק מהשפה ולחוץ") על החיזוק!

1. אדם שמגיע לבית הכנסת ללא תפילין:
א. ישאל את הגבאי אם יש תפילין של בית הכנסת שאפשר לקבל.
ב. אם אין: ימתין בסוף פסוקי דזימרא שאחד המתפללים יתן לו את תפיליו אחרי שהוא סיים ואז יתפלל, שכן עדיף להתפלל עם תפילין ואפילו ביחידות, מאשר בציבור אך ללא תפילין.
בשני המקרים, יש לבדוק שהרצועות וכו´ מתאימות למידות של הראש שלו וכו´.
ג. אם על-ידי ההמתנה יעבור זמן קריאת שמע ותפילה, יתפלל כרגיל עם כולם. וכשיזדמנו לו תפילין, יניחן ויקרא קריאת שמע עוד הפעם. וטוב במקרה זה להתפלל תפילת מנחה עם התפילין.
במקרה הנ"ל, אם בסוף מצאו לו תפילין וכבר היה אחרי "ברכו", יניח אותן "בין הפרקים", ובברכה (שתיים לאשכנזים). ואם נתנו לו באמצע אחת של פרשיות קריאת שמע, יניח אותן מיד, אך יאמר ברכת "להניח תפילין" בלבד. וכן הדין אם נתנו לו אותן באמצע "אמת ויציב".

2. מה שהזכרת מופיע בשאילתות של רב אחאי גאון. הוא כותב שמניחים את החנוכיה משמאל לפתח הבית, "כדי שיהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית מצוייץ בטליתו ביניהם" (וישלח, כו). בגמרא בשבת דף כב ע"א כתוב רק שעושים כך כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ואין עניין של ציצית. כנראה שדברי השאילתות הם בהשראת הגמרא במנחות דף מג ע"ב: "כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד) ´והחוט המשולש לא במהרה ינתק´, ואומר (תהלים לד) ´חונה מלאך ה´ סביב ליריו ויחלצם´."
שאלתך מצויינת! ובכן, דנו בה כבר, ושתי תשובות ניתנו בדבר:
א. זה לפי הדעה הסוברת שמדליקים את נרות חנוכה עם תחילת השקיעה, שזוהי שעה בה עדיין ניתן "להבחין בין תכלת ללבן".
ב. זה לפי הדעה הסוברת שגם "כסות יום" חייב בציצית בלילה.
(הערה: נר חנוכה, מזוזה וציצית, הן שלוש מצוות שיש "לראות" אותן, ובטח "יש בזה משהו"...)

3. פירוש מקובל הוא, שכאשר אנחנו מתלבטים אם לקיים מצווה או לא, בגלל שזה יהיה כרוך בהפסד מסוים, יש לזכור שהפסד זה הוא כלום לעומת שכר המצווה שנקבל. כמו-כן כשיש יצר הרע לעבור עבירה, יש לזכור ש"שכר עבירה" (כלומר הרווח, בין אם יהיה כספי - למשל בגזל - או פשוט הנאה) אינו שווה הרבה מול הפסדה של העבירה - העונש, מה שנפסיד בגללה.
טוב, בטח תאמר: " אז אני צריך לומר לעצמי ´טוב, תראה, מה שעכשיו בא לך לעשות, זה ממש ממש רע´" - ואתה היית אומר לי: "וואי, כמה משכנע..." ובאמת היית צודק! המשנה לא התכוונה שנמחוק ככה, בקלות, את הרצון לעבור עבירה או לא לקיים מצווה. אנחנו לא רובוטים והעבודה על הרצון שלנו היא דבר רציני ועמוק. שים לב שרבי השתמש בביטוי "הוי [מחשב] הפסד מצווה וכו´", כלומר שצריך חשיבה, התבוננות. רוצים שהאדם יפנים, שלב אחר שלב, עד כמה עשיית העבירה כל-כך לא לטובתו, גם בעולם הזה. שיבין באמת את התוצאות של המעשה. כמה הוא יהיה מבואס אחר כך, כמה זה נוגד למה שהוא שואף להיות באמת. בהתחלה הוא יוכל להגיד, בכנות יחסית: "כן, זה אולי לא כדאי". אחר-כך יגיד: "אני לא רוצה את זה". ובסוף - "מה?! אני? עבירה? מה פתאום!"

רק טוב!
יהושע
yehoshuagut@gmail.com