שאיפה לשלמות

צופיה, השאלה שלך מדהימה.
כשקוראים את השאלה שלך חשים ברצון עמוק להגיע לשלמות ורואים שיש קרב פנימי שלא רוצה להרפות מהשגת המטרה הזו.
זה פשוט א-ד-י-ר! ויש לי חדשות בשבילך, במובן מסוים זה עצם השלמות.
אין, פשוט מדהים לראות את זה.
אני לא כותב את זה סתם אלא באמת ואסביר.

מה זה בכלל שלמות?
כתבת שלהבנתך השלמות זה עשיית טוב לאחרים אז אם היינו מגדירים את זה כשלמות אז הרי שכל פעם שנעשה משהו טוב למישהו אנחנו הופכים להיות יותר ויותר שלמים. האמת, שיש בזה משהו אבל יש פה משהו מעבר שננסה להסביר מתוך מה שכתבת דוקא במשפט שלפני זה שהתורה היא התגלמות כל הטוב.
המשפט הזה הוא משפט נכון ואמיתי ואשרינו שאת יודעת את זה. לצערנו, זה לא ברור לכל מי ששומר תורה ומצוות. עם זאת, תרשי לשאול אותך שאלה קטנה.
את רוצה לקיים את כל התרי"ג מצוות? אישית, אני מאוד מקווה שלא.
אני יודע שזה נראה כמו משפט מבהיל אבל אסביר.
כולנו רוצים להיות שלמים אבל זה לאו בהכרח אומר שאנחנו רוצים לקיים את כל התורה.
אני למשל מאוד מקווה שאף פעם לא אגזול ומתוך כך גם לא אצטרך לקיים את השבת הגזל. בנוסף, אני מקווה מאוד שלא אצטרך לעמוד בדילמה של יבום או חליצה. פשוט לא רוצה. יותר מהמצוות האלו שאני לא רוצה לקיים יש מבכלל מצוות שאין לנו אפשרות לקיים. יש מצוות שבנים לא יכולים לקיים ויש מצוות שבנות לא יכולות לקיים. יש מצוות שניתנו ללווים ויש מצוות שניתנו לכהנים ויש מצוות שניתנו רק לישראל.
לכן, צריך להבין שהשלמות היא לא רק הקיום הפיזי של המצווה, שאם כן אז מספיק לעשות את זה כמצוות אנשים מלומדה. יש פה משהו עמוק יותר ומעבר והוא זה שמסמל את השלמות.

השלמות היא בעצם הרצון להידבק בקב"ה. במובן הכי פשוט המצוות ניתנו לנו כדי שנוכל לקיים את דבר ה'. זה המוטרה. המטרה הזאת היא מושת ולא מושגת כי תמיד יש לאן לשאוף ועצם השאיפה והרצון להיות דבקים בה' יש בו את המימד של השלמות, ברור שלא מספיק רק לרצות אלא צריך גם לבטא את זה ואת זה אנחנו עושים דרך המצוות (לכן אפשר להתחיל להבין אולי ת הביטוי עבירה לשמה ומצוה שלא לשמה).
אז עם כל התקדמות אנחנו משתלמים ועצם ההשתלמות הזאת היא קשורה לשלמות שלנו. אם מפסיק לשאוף, נפסיק לרצות אז פירקנו את החבילה הזו ואנחנו כבר לא משתלמים ומתוך כך גם לא שלמים.

אז אולי עכשיו מתעוררת לה שאלה של האם כולנו צריכים להיות אותו דבר שכן שלמות זה משהו שנראה כמשהו מוחלט.
חושב להדגיש כי השלמות היא לשמות אישית. כל אדם הוא אדם מיוחד במינו עם כלים שהקב"ה נתן לו. הכלים האלו שהקב"ה נתן לך הם כלים שמיוחדים רק לך ועל פיהם את יכולה להגיע לשלמות שלך.
השלמות הזאת היא לא שלמות של מישהו אחר אלא שלך. ממש שלך.
על המשקל של הסיפור של ר' זושא שאמר שאם ישאלו אותו מדוע הוא לא היה משה רבנו ע"ה הוא ידע להשיב אך על השאלה מדוע הוא לא היה זושא, על זה הוא לא ידע להשיב.

אז אם נרצה לסכם-
השלמות היא לא קיום המצוות בלבד אלא יותר מה שעומד מעליהם וזה בעצם הקשר שלנו עם הקב"ה. הקשר הזה הוא לא קשר כללי שדורש מכולנו לעשות ולהיות אותו דבר אלא שכולנו נשאף למימוש העצמי (וגם הוא לא בשביל עצמנו אלא כי אנחנו מבינים שככה אנחנו עושים את רצון ה' ומגלים אותו בעולם), שכולנו נשאף להיות דבקים בה'.
זה לא קרב אבוד מראש. או יותר נכן בעצם את צודקת. זה אבוד מראש אבל בהפוך על הפוך.
זה קרב אבוד מראש כי לא דורשים שנוציא 100. נדרש מאיתנו שנוציא את הציון המרבי הנכון לנו וזה עצמו מהווה את ה-100 שלנו.
אם זה תלוי בנו (וזה תלוי בנו!) זה אבוד מראש כי יש לנו את היכולות להתקדם ואף לקום כל פעם שנופלים.
אנחנו מסוגלים לזה!
אז צדיקה, אשריך על השאלה, על החידוד ובכלל שגילינו מתוך דברים שאת בכיוון של השלמות ועצם זה מגלה את השלמות שטמונה בך.
אשריך שיש לך את השאיפה ואת הרצון להיות הכי שלמה שאת יכולה להיות מבלי לוותר על עצמך או על המטרה הנעלה הזאת.
אז בעזהי"ת שנזכה כולנו להגיע לשלמות שלנו!
נתנאל
netanelweil@gmail.com