שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 23 ואני יוצאת כבר שנים ומחפשת את זיווגי. אני עושה הכל שדכניות, שבתות פנוים פנויות, חברים, תפילה וכל מה שאפשר ובכל זאת זה לא מגיע.
יצאתי לא מזמן עם מישהו למעלה מחודש ולי היתה ההרגשה שזה - זה אבל כנראה שלא, הרי הוא החליט לא להמשיך.
אני מנסה להאמין שזה לא זה אבל נורא קשה לי כי אני כל כך מרגישה שזה נכון.
כל הנסיון לשכנע את עצמי מבחינה שכלית לא עוזר לי ואני מפחדת שזה יפגע בסיכוי שלי כן למצוא את האמיתי (לפעמים אני כבר חושבת שהוא לא קיים)
מה לעשות?
תשובה
בס"ד
הענין הוא לא הגיל. את חשבת שזה - זה. והתברר שהוא חושב אחרת.
יש שתי דרכים.
האחת - להמשיך לקוות שאולי הוא ישתנה.
השניה - להמשיך עד שיבוא הבחור האמיתי שלך.
באופן אמיתי הייתי צריך להדריך אותך בדרך השניה. לשכוח ממנו כי זאת הדרך הבונה יותר והמצליחה יותר.
אעפ"כ אני מציע לך לחכות קצת אולי הוא יתעשת. לפעמים אדם "רוצה ולא רוצה". מפחד מעצמו או מהחתונה או ממישהו נסתר. אולי הוא חושש "מה יגיד פלוני?"
לפעמים אדם לא יודע בעצמו למה הוא אמר "לא" - אבל באמת זו היתה סיבה חיצונית ולא פנימית.
כשזה "סיבה חיצונית" הוא אומר "לא" אבל אחר כך לא טוב לו. הוא לא שלם עם עצמו ומחפש דרך לחזור.
בשלב זה צריך לעזור לו. שלא ירגיש בושה או חוסר נעימות.
שימי לב. אני יודע שהאמירה הזו שלי מסוכנת - היא עלולה להחזיק אותך "תלויה באויר" ולא לאפשר לך למצוא את בן זוגך האמיתי.
אעפ"כ אני אומר אותה כי היא אמיתית. הרבה זוגות נפרדו וחזרו, ולכן אם את מרגישה שזה - זה. מותר לך להמשיך לקוות.
אבל:
קיבעי זמן שאת מחכה, אולי הוא יחזור.
בידקי אחרי חודש את הענין דרך צד שלישי אם הוא רוצה לחזור אחרי חודש (גג - חודשיים) - טוב .
לא רוצה - שלום!!.
אם זה לא הולך - סלקי אותו מליבך!!
בכל פעם שהוא בא למחשבתך - סלקי אותו. אל תתני למחשבה לגלוש לכיון שלו.
דעי לך בתחילה זה קשה אבל כשמתעקשים על זה - זה הולך.
כך יהיו ליבך ומוחך פנויים למצוא את האמיתי שלך.
בהצלחה