שאלה
לפני כמה שנים למדנו בבית הספר את הלכות "קול באשה" ו"שיער באשה", ורבות מאיתנו מצאנו את ההלכה פוגעת ומעלבה לנשים בחברה המודרנית שלנו, בעוד שהמקור (הגמרא והפסוקים שעליהם התבססה) לא היו כל כך קיצוניות בנושא. רוב הנימוקים להלכות שנפסקו בתקופות מאוחרות יותר היו נימוקים של נוהג הקהילה או אפילו החברה הלא יהודית שסביב היהודים בגולה.תשובות רבות של רבנים באתר מעוררות בי עלבון ואפילו כעס בניסיון שלהם לעודד בידול מוחלט בין בנים לבנות עד לרגע החתונה ממש, ואף לאחריה - מלבד הקשר בין בעל לאשתו. (הזוכה, יש לציין ליחס מיתי ומיסטי). לדעתי דוקא ההפרדה הזו מגיל כל כך צעיר היא זו שגורמת לחוסר אונים מצד אחד ולמעשים חמורים מהצד השני בגיל מבוגר יותר. האם לא עדיף לגדל חברה עם הפרדה סבירה בין בנים לבנות במקום להיווכח אחר כך בפרשות נוראות כמו זו של הרב אבינר (חוסר יכולת של הנשים להתמודד ולהבדיל בין הטרדה מינית ח"ו לדבר אחר)???
תשובה
ב"ה
שלומות
ראשית, אינני חש שהיחס לנשים הוא פוגע ומעליב. אני חושב שבמהלך התקופות מתבררת תמונה מקיפה המנסה לבנות מעגל מקיף המביא בחשבון את שורשי ההלכה ואת ההשתנות שחלה במקומה של האישה בדורות האחרונים. אין לי ספק שתהליך זה הנו תאריך ארוך אך הבנין המחודש שנבנה יהיה יסודי ומשמעותי. עד אז, אינני חושב שנכון להרוס את הבנין הקודם, לחוש כלפיו מיאוס ולבטלו. העקרונות ההלכתיים הם נצחיים. המימוש שלהם מקבל משמעויות שונות על פי מצב הדור. יש זכור את ההבחנה החשובה שבין אבולציה - היינו תהליך התפתחותי שהוא ביטוי לשגב אלוקי המביא את העולם למדרגות חדשות לבין רבולציה, שהיא מהפכה ההורסת כל חלקה טובה ומזיקה לעולם.
לכן, עלינו להיות שותפים בבנין המציאות מתוך יראת שמיים ומחוייבות גדולה. כך, באמון משותף ובכוחות מחודשים נזכה לבנות ולתקן עולם.
גם בתחומי הלכה ורפאוה חלק משמעותי מההתייחסות ההלכתית כרוך באמון שבין גדולי ומאורי הדור לבין הרופאים. יש התבטאויות שאינן מוסיפות לבנין ששנינו מעוניינים בו. לאט, מתוך לימוד והתקדמות משותפת, לא מתוך איום, לא מתוך חשדנות.
ביקר,
שי