רוצה לחזור בשאלה. איך אני מתחזק?

לשואל היקר שלום רב!!

השאלה שלך היתה בנויה ממשפט אחד לא כל כך ברור, אבל דבר אחד ברור לי בה.
אתה לא רוצה באמת "לחזור בשאלה" (כפי שאתה קורא לזה). קודם כל מעצם זה שאתה פונה אלינו. ושנית מזה שאתה רוצה לדעת איך להתחזק משמע שאתה לא רוצה
להיחלש. אז מהי הבעיה? אתה מזהה בעצמך תנועה פנימית שאתה קורא לה "לחזור בשאלה".

אז ראשית, אשריך שאתה מזהה דברים כאלו, הזיהוי הוא חצי מהתרופה. ושנית, כל הכבוד שאתה גם עושה עם זה משהו ורוצה להתחזק. זה כל פעם מדהים אותי מחדש לראות נוער שרואה את כל מה שהולך מסביב בעולם, ובכל זאת רוצה להתחזק, אשרינו שזכינו לנוער כזה מתוק ואתה בכללם!! אשריך!!

מלבד המשפט שכתבת, אין לי שום נתונים על הבעיה עצמה. אינני יודע מה הם המניעים שגרמו לך לחשוב על זה? או מה חסר לך במסגרת שאתה חי בה? או אולי
זה קשור למסגרת הלימודית? ממתי אתה חושב על זה? האם זה בעקבות משהו שקרה לך? מישהו שאמר לך משהו? ועוד מיליוני שאלות שצצו לי בשעה שקראתי את שאלתך.

לכן, אנסה לגשש ולומר בכל אופן, שכיום, באופן כללי, יש שני סוגים של תנועות נפשיות בתחום הזה.

הסוג הראשון, הוא הקושיות השכליות. כל מיני דברים שלמדת לא מסתדרים לך, התשובות נראות קצת דחוקות וכו' וכו'. כלומר, היושר האינטלקטואלי, דהיינו,
הכמיהה שלי לאמת לא מאפשרת לי להישאר "דתי", והמסקנות מתבקשות... אגב, הסוג הזה של אנשים הולך ומתמעט...

הסוג השני, והוא היותר מצוי והוא מסתכם במשפט: "להיות דתי זה לא כיף,
ולהיות חילוני זה כיף". אני לא חושב שיש כאן מה להאריך, זו תחושה שמובנת לכולם, לעיתים דתיים מרגישים מחנק רגשי במסגרת שהם חיים בה, חיים ללא
מסגרת נראים מפתים וכו' וכו'.

אם אתה אכן מרגיש אחת מהתנועות האלו, אז אפשר להמשיך, אם לא, תכתוב לי מה העניין (לדואר האלקטרוני) וננסה בע"ה לפתור את זה ביחד.

לבעיות מהסוג הראשון, התשובה היא פשוטה. לחקור ולבדוק ללא הפסקה, עד שתנוח דעתך, אם זה עם הרב שלך, אם זה בחברים מקשיבים, אם זה עם רבנים
יותר גדולים, הורים, ספרים (למשל, "דע מה שתשיב לעצמך" של הרב קרוב), וכדו' עד שתקבל תשובה מספקת, בלי להתייאש.

באשר לבעיות מהסוג השני, זה קצת יותר מורכב, משום שמדובר ברגש והרגש קצת יותר קשה לשליטה. לכן, קודם כל צריך לדעת שהמשפט הנ"ל (למי כיף ולמי לא)
הוא שקר כל כך גדול, שכאשר כתבתי אותו לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אז בוא ננסה לפרק אותו יחד.

"להיות דתי זה לא כיף"- קודם כל, יש דתיים שכיף להם. אני יודע שזה מוזר אבל קראתי על זה בנשיונל ג'אוגרפיק והיו אפילו צילומים, אני אפילו מכיר
כמה כאלו. ועוד סוד קטן, נדמה לי שגם אני כזה....

"וואאוו, לא יכול להיות, אבל זה נשמע משפט כל כך אמיתי!!" האמת היא משפט קצת שונה: " להיות דתיים שלא רוצים להיות דתיים- זה לא כיף". ובכלל להיות
"תקוע" בכל מסגרת שאתה לא רוצה להיות בה, זה לא כיף (יעיד על זה בחור חוזר בתשובה שאני בקשר איתו שהוריו לא מאפשרים לו ללמוד בישיבה בגלל שהם
שונאים דתיים).

ולכן אתה צריך לשאול את עצמך אלו מצוות דווקא כיף לך לעשות, ולהשקיע בהם זמן, אנרגיה והתבוננות בטוב ובכיף שבהם, וכך יובן יתרון האור מן החושך
ועם הזמן גם תאהב את זה שאתה "דתי" ומקיים מצוות ולא תרצה להפסיק לעולם.

נעבור לחלק השני של המשפט: "להיות חילוני זה כיף". טוב, זה שקר הרבה יותר גדול, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. ראשית, מנסיון, זה שקר. שנית, אחד
מכל שני חילוניים מבוגרים היום נזקק לשירותיו של פסיכולוג או פסיכיאטר והחצי השני הם בדרך כלל כאלו שעוד לא גילו שהם צריכים. למה? המתירנות
והחוסר בגבולות גורם לחוסר יציבות בנפש שיכול להוביל להתפרצויות אלימות מחד או התאבדות מאידך (מישהו אמר דודו טופז.....). החברה החילונית כחברה,
כבר שחטה את כל הפרות הקדושות, והתרבות שלה מסתובבת חלולה וריקנית בחיפוש אחר משמעות.

וזה רק קצה הקרחון של הדברים שאני יודע רק מנסיוני האישי, ושלא נדבר על דברים שקראתי ולמדתי (זה יהיה כבד מדי ואף אחד לא יוכל להוריד את זה למחשב שלו... אז סתם חבל) ומי שרוצה להרחיב בנושא מוזמן לכתוב לי ואפרט לו בעזרת ה' את כל העובדות ואת כל ההסברים עד כמה כל כך לא כיף להיות מנותק מהקדושה.

והכי חשוב, שתספר את כל מה שהולך לך בלב לאבא שבשמים (אני אישית עושה את זה אחרי "אלוהי נצור" שבתפילת שמונה עשרה, זה הכי פשוט ולא מצריך מאמץ),
ותבקש ממנו עצה, איך מתחזקים (הרי הוא הכי חזק, נכון?). בדוק ומנוסה שזה עובד, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

לסיכום: זהה מהי הבעיה אצלך בדיוק ונסה לתת לה מענה. אם היא אחת משתי הבעיות הנ"ל נסה להיעזר בדברים שכתבתי, אם לא, כתוב אלי, או נסה בעצמך.
כל זה במקביל לתפילה למציאת פתרון. בהצלחה, צדיק!!

אם לא הבנת או שיש לך עוד שאלות, תכתוב אלי ואשתדל בעז"ה לענות

שמואל
shmuelart@gmail.com