שאלה
שלום כבוד הרב!אני בת 16. לא יודעת איך אני אצא מהמצב שאני נמצאת פה אני מקווה שתוכל לעזור לי... נתחיל מההתחלה מאז שהגעתי לחטיבה חיפשתי את דרכי התחלתי לשאול שאלות באמונה והתחזקתי מאוד.. כל כך האמנתי זה היה ברור הכל.. תמיד הייתי יותר בוגרת משאר הבנות בכיתה וחתרתי לאמת לא אהבתי שטחיות והעדפתי להיות לבד מאשר להתעסק בדברים לא אמיתיים.. למרות שבהופעתי החיצונית לא הייתי נראית "דוסה" אבל הייתי שיא החזקה והאמנתי באמונה שלמה ומהאמונה הזו הכל פרח והכל היה ברור וטוב.. התחלתי לקרוא ולהבין.. ובאמת כמו שאומרים "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ולהפך, אז התחלתי להתלבש יותר בצניעות ובחיצוני שכך יתאים לפנימי. התרחקתי די מהחברה וממה שאפף אותה זה לא התאים לי.. אחרי כמה זמן די ארוך גם חברות שלי התחילו להתבגר ולהתחזק אבל אני הרגשתי פתאום התרחקות מהבורא יתברך המשכות לתאוות חיצוניות ר"ל גרמו לכך ולא הצלחתי להתנתק מהם..(למרות שהתלבשתי צנוע בתוכי הרגשתי טמאה עם מחשבותי..ההפך ממה שקרה בהתחלה שאומנם לא הייתי צנועה לפי הלכה אבל היתה בי אמונה חזזקה וקירוב לה' והייתי תמימה ) והיה בי יאוש בעבודת הבורא שכל כך הרבה דברים צריך לתקן אצלי כל כך הרבה מה לעשות לא מבינה מה דרכי בעולם חיים בפשטות או ללמוד בכל זאת באונברסיטה כדי לקבל מקוע ועוד.. אבל בסופו של דבר קראתי והבנתי שהההתרחקות זה רק בשביל שנתקרב אליו יתברך. וככה המשכתי מנסה לעבוד על עצמי אבל תמיד היה קשה ועד היום קשה.ואז החלטתי לא מתייאשים אם אני מאמינה אין סיבה להתייאש שהרי הכל מאיתו יתברך.. ואז זה קרה יום אחד יצאתי לסיבוב עם חברותי והם עוררו בי שאלות שהיו שקועות בי ולא הסכמתי לעצמי להוציא אותם מפי..כמו"למה הקב"ה ברא את העולם?!"-קראתי תשובות אבל הם לא סיפקו אותי כמו "כדי שיהיה לבני האדם טוב"-למה הטוב הזה בכלל מי אמר שאנחנו רוצים להיות כאן.. או שמרגישים כמו בתיאטרון שהקב"ה משחק בנו ופתאום כל האמונה שלי התפוצצה לי מול הפנים כל השנים של העבודה העצמית שלי התפוגגו וחזרתי לכיתה ז' לבסיס שהיה אצלי ונעלם. חברה שלי ניסתה לעזור לי ואמרה שהיא לא יכולה לענות על השאלה למה הקב"ה ברא את העולם כי אנחנו לא אלוקים כדי להבין זאת.. אבל זה לא מספק תנפש שלי יש לי חיסרון עדיין. שלא נתפס כאילו אני חייבת לדעת. תכלס אני מאמינה בתורה ואני יודעת שהיא תורת חיים ושהיא אמת! ואני רואה ש
תשובה
נשמה קדושה וטהורה,
קראתי את דברייך ויש בהם המון אמת והמון רצון אמיתי לדייק את עצמך ולחיות נכון כרצון הבורא וכרצון נשמתך הטהורה.
את מתארת מצב של שינוי ושבירה, שגורם לך לפחד ולהילחץ שמא כל מה שאת כעת, הוא "לא", לא אמיתי, או לא מתוקן, או לא טוב.
ואת חושבת שתצטרכי לשבור הכל, לזרוק הכל ולחזור לכיתה ז´, כהגדרתך..
קודם כל אני רוצה להרגיע אותך. את עוברת רק שלב של התבגרות, ואינך צריכה להתחיל שום דבר מהתחלה.
הגדילה האישית שלנו בנויה תמיד מידע חיצוני, שהופך לידע פנימי, ומפנה את מקומו לידע חיצוני חדש שגם לו לוקח זמן עד שהוא הופך לפנימי. הרבה פעמים אדם מרגיש שנעלם לו כל מה שהיה לו, והוא נמצא בחושך עמוק. הבהלה היא טבעית במקרה כזה – אם הכל נעלם סימן שהכל היה שקר, סימן שלא היה לי שום דבר..
אבל זה לא נכון. רבי נחמן מברסלב מדריך אותנו כל הזמן אודות מצבי נפש כאלה, ומסביר לנו שהכל הוא בחינת רצוא ושוב. זמנים שאת מרגישה קרובה וזמנים שאת מרגישה רחוקה כל כך, שכמעט לא יודעת איך קוראים לך...
את לפני פריצת דרך חדשה, והכל מתעתע בך. בדרך כלל זה קורה בגיל 17-18, הבנאדם גומר עם המערכות הילדותיות של חייו ומתחיל לחפש כיוון אישי, מי אני, כיצד ייראו חיי, מה יהיה הכיוון הרוחני שלי, וכו´. במצב זה, הוא מרגיש בדרך כלל שעליו לבנות הכל מתחילה. כי מה שהיה בהיותו נער, כבר לא מספק אותו כבוגר. עד היום האמונה שלו באה מתחושה תמימה של ילד, ועכשיו הוא רוצה מערכת יותר מעמיקה ויותר מבוססת לעומק, כי יש לו כבר דעת של בוגר. את פשוט מקדימה מעט את הגיל כי תמיד היית בוגרת יותר.
אז מה שכרגע את צריכה זה שני דברים: א. להתחזק מאוד באמונה בעצמך (כמו שאמר רבי נחמן לתלמידו רבי נתן: אתה צריך שיהיה לך אמונה בעצמך!). אמונה בעצמך משמעה: אני עושה מה שאני יכולה, תמיד עשיתי מה שיכולתי. הרצון העמוק ביותר שלי הוא לעשות את הטוב הטהור והנכון, אבל כרגע אני מבולבלת, יש חלקים בתוכי שכבר התבררו והתיישבו טוב במקום שלהם, ויש חלקים שעדיין מבולבלים. אני עדיין נהנית ממוסיקה לועזית, אני עדיין צריכה דברים של העולם, אבל עם זאת, אני מתפללת, אני שומעת שיעורי תורה ואני רוצה להתקדם. השם יתברך בודאי יעזור לי! השם ידריך אותי בדרך שלי, שלב אחר שלב.. כל מה שקורה לי הוא טוב!
ב. למצוא דמות בסביבתך הקרובה, מישהי מהצוות שמדברת אל ליבך, או מישהי בוגרת שאת מרגישה אליה חיבור פנימי, שאיתה תוכלי ללמוד, או לדבר על השאלות שמציקות לך. לא אוכל ללוות אותך בצורה כזו, אבל אני בטוחה שתמצאי בסביבתך דמות שאיתה תוכלי להתקדם בצורה אישית שמתאימה לך.
אל תיבהלי מהפער בין מראך החיצוני לבין הבלגן שיש לך בראש. בתקופות מסוימות זה קורה לכולנו. זה גם לא סיבה לשנות את ההופעה החיצונית שלך. את בנאדם, אינך מלאך. יש דברים שאת צריכה לעבוד עליהם – לא הכל מגיע במתנה ובשלמות שקטה ללא בלגנים... זה רצון השם וכך קידוש השם, שבני אדם עובדים אותו, ולא מלאכים.
אז אל תיבהלי. תני לעצמך לחיות בצורה רגילה ובריאה, חפשי מה את יכולה לעשות כדי לטפל בבלגנים שלך, אבל אל תתני לבלגן לבלוע את כל החיים. המשיכי ללמוד היטב, להיות עם חברות ולעסוק בתחביבים שלך. השם יתברך ללא ספק יראה לך, איך השביל מוביל אליו, קרוב יותר ויותר.
בהצלחה!
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם