רוצה להתחזק

שלום וברכה,

היו עיכובים במתן התשובה, על כך- התנצלות.

לעניינינו-
וואי! כ"כ כיף לקרוא את ההודעה שלך!! בימים שיש הרבה קרע, הרבה הסתר פנים, הרבה חוסר בהירות, את מעוניינת לחפש את דרכך. את מודעת למצבך ורוצה להתקדם. את צריכה להיות מאד שמחה שנפלה בחלקך הזכות לעורר את הרצון הזה ולשאוף ליישם אותו.
יישר כוחך!!
הפעולות שאת עושה הן טובות מאוד, אבל כמו שאת מרגישה, אולי הן לא כ"כ מספיקות ע"מ שתגיעי למצב שאת רוצה להגיע אליו- להיות קרובה לקב"ה יותר ממה שאת עכשיו קרובה אליו. הרבה נוטים לעצור, לחשוב, ולעשות את מה שהם מבינים. אני מתארת לעצמך ששמעת הרבה פעמים שאומרים "אני לא מתפללת כי אני לא מתחברת". מה זה "לא מתחברת"?! רק אחרי שמנסים ומנסים ומנסים, ולא מצליחים אפשר (אולי...) להגיד "אני לא מתחברת".
"יגעת ולא מצאת אל תאמין, יגעת ומצאת תאמין!"- בשביל למצוא צריך לעמול, לעבוד קשה, להזיע. לא לצפות שדברים יבואו מהשמיים! הקב"ה לא פתאום נוחת עלינו, אנחנו צריכים להתאמץ, לעשות הכל ע"מ להתקרב אליו. והכל מתחיל בנקודה שאת כרגע נמצאת בה- קיום מצוות אבל עדיין עם רצון להתקדם. את חייבת לזכור שאם נקודת המוצא שלך היא תמיד להתקדם, לא משנה איפה את, כל הזמן לדאוג לא להישאר במקום, אלא לטפס שלב אחרי שלב- זה כבר טוב. זה מעולה! שמעתי פעם מאדם חכם שאמר- ´אמונה זה כמו מדרגות נעות בכיוון ההפוך. אם עומדים במקום- נסוגים אחורה. צריכים לרוץ כדי להתקדם´. אומנם צריכים לרוץ אבל בצורה זהירה. צריכים ללמוד את הדברים בצורה יסודית וטובה.
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- זה כ"כ נכון!! המעשים מקרבים אותנו לקב"ה. המצוות הם הצינור שלנו לקב"ה, אבל ההשקעה, העבודה שבלב, הכוונה, ההקרבה- זה מה שנותן לנו להרגיש קרובים לקב"ה, מחוברים אליו בצורה כזאת ששום דבר לא ינתק אותנו מאיתו יתברך. אני מניחה שזה מה שאת מחפשת, נכון?
מה שאני מציעה לך זה ככה-
מצוות שאת מקיימת, תשתדלי ללמוד אותן עם כמה העמקה שאת יכולה להכיל (תחשבי אולי בכיוון של חברותא עם חברה\ מורה\ מדריכה. מה את אומרת?). אם תשאלי שאלות על ההלכות שאת מקיימת, פתאום תגלי שיש כ"כ הרבה דברים שאת לא מקיימת. כשתתחילי לקיים אותן את תרגישי איך את לאט לאט מתקרבת לקב"ה. עוד משהו מאוד חשוב- עקביות! לפעמים נופלת עלינו עצלות לקיים מצוות וזה גורר אותנו לעשות דברים אחרים, להסיט את המחשבה שלנו מהעיקר. זה ממש יצר הרע!! אל תתני לו לנצח אותך! תאגרי את כל כוחותיך לנצח אותו! גם אם את מאוד מתעצלת, תחשבי על ההרגשה הטובה שתהיה לך אם כן תעשה את אותה מצווה שמונחת לך מול העיניים, תחשבי כמה הקב"ה ישמח כשהוא יראה אותך מתגברת על העצלות וחוסר עניין של אותו רגע. אחרי כמה פעמים קשים כאלה אותה מצווה (ועוד...) ילכו לך ביתר קלות וככה תוכלי לפנות את הכוחות שלך לקיים עוד מצווה שלא ידעת על קיומה. אני אישית, ברגעים של עצלות, מנסה לחשוב ככה- ´אם אני עושה את המצווה הזאת לקב"ה אז למה אני צריכה להתייחס לעצלות שלי?! מה הקב"ה רוצה עכשיו? ברור שהוא רוצה שאני אקיים את המצווה הזאת...´ אני אוספת את כל כוחותיי הפיזיים והנפשיים וניגשת לעשות את מה שנדרש. אני לא אומרת שזה קל, ממש לא (!!!) אבל במשך הזמן זה באמת נעשה יותר קל. תנסי את זה.

חשוב שתזכרי משהו- לפעמים אנחנו מאד מחפשים את החוויות הרגשיות. בד"כ מוצאים חוויות כאלה בהתבודדות, בשירים מרגשים, בריקודים מטורפים, אבל... חוויות רגשיות חייבות להתבסס על חוויות שכליות, שהן המצוות כמובן. אחרת, תהיה מן הרגשת ריקנות כזאת אחרי איזה שיא רוחני רגשי. תחשבי על זה.

אני מציעה לך גם להתפלל הרבה- תתפללי לקב"ה שיפתח את ליבך להתקרב אליו, שיכוון אותך, שיאיר את עיניך. במיוחד, שייתן לך את הכוחות הדרושים ע"מ להתקרב אליו.

אני מקווה שנתתי לך כמה נקודות למחשבה.
אני אשמח אם תגידי לי מה את חושבת שעניין.
בהצלחה!! ושוב- יישר כח גדול,
אודלי-ה
odelya99@speedy.co.il